"אל – תאמר נער אנכי כי על על כל אשר אשלחך תלך". ירמיהו
א' ז'.
זכרונות
קיץ תרצ"ד. נוער דתי ראשון מגיע לקבוצת
רודגס, פתח תקוה. לבקשת התנועה, נענתה הקבוצה לקלוט נוער מגרמניה, בני חמש עשרה –
שבע עשרה. בנים, בנות שזה עתה עזבו בית הורים מחמת הצורר. חברי הקבוץ ברובם עבדו
עבודת חוץ בפרדסים בפתח תקוה, גרו באוהלים. המשק קטן, מעט רפת, מעט לול ופרדס צעיר.
ילדים כמספר אצבעות יד אחת.
אך יכלו לספק לנוער
במקום הווי דתי, שמירת שבת וחג, ואפשרות לקיום מצוות. היתה זאת להם הצלה רוחנית. מפני
החילוניות ופירוק מעול המצוות ששררה אז בכל מקומות הקליטה בארץ. בתוך
ה"חממה" של רודגס גדלה והתפתחה חברת הנוער הדתי תחת עינם של החברים
שיכלו ללמדם ולחנכם. הם "צמחו" בגופם וברוחם.
חלפה שנה, הכינו מסיבה ברוב עם ובשמחה. למחרת
החגיגה פרצה מחלת טיפוס, רוב חברי הקבוץ חלו במחלה המדבקת והובאו לבית חולים ביפו.
המשק היה בהסגר. רק תנובה נאותה לשלוח לנו לבן מתנובתה.
הנוער עבד יום שלם
והחזיק את המשק עד שהבריאו החברים. שנתיים לעליית הנוער הדתי לקבוצה, התחילו
בירורים וליבון בעיות לקראת העתיד: החליטו להקים קבוצה עצמאית על שם מחנכם הראשון
"אריה, לוץ פיילכנפלד וכשהתנועה השיגה אדמות בעמק בית שאן, הלכו ליישב את
העמק.
לחברי
הנוער הדתי באשר הם שם ובקיבוציו
ברכה
ליובל השנים
לאה
שטרנהיים
מבית 558 2.12.1983 |
