תולדות מפעל השעונים מתוך ראיון עם ג'ינג'י לנג יצחק (ג'ינג'י) לנג, ניהל את מפעל השעונים מיום היווסדו לאורך 30 שנה. בשנת 1983. בקבוצת יבנה הגיעו לתובנה שאין די בענפי החקלאות ויש צורך בהקמת מפעל תעשיה. הוקמה ועדה לחיפוש מפעל תעשיה , ביקשו ממני לרכז אותה, ואז, תוך כדי החיפושים, הגיע אלינו דרך משרד המסחר והתעשיה, ידיעה על יהודי צרפתי שמחפש להקים מפעל שעונים בקבוצת יבנה. קראו לו מיסטר מאליק, צרפתי, יהודי . הוא הגיע לביקור בארץ ...
. ...הגענו אליו לביקור בצרפת ,בדקנו וראינו שיש לו קשרים ויכולות ומאד חשוב, קשרים עם כל יצרני החלקים, החלטנו שהולכים על זה. כמובן שכמו בקבוצת יבנה, זה עבר דיונים ואישורים של הועדות השונות ובסוף גם אישור האסיפה.
בהתחלה נראה היה שמאד מוזר שבמדינת ישראל מתחילים לייצר שעונים, להתחרות עם היפנים והשוויצרים. שוויץ אז היתה בדיוק במשבר הגדול אחרי שיפן נכנסה עם השעון הדיגיטלי וזה נתן מכה חזקה לתעשיית השעונים בשוויץ, בדיוק בתפר הזה אנחנו נכנסנו.
התחלנו לייצר במרתף מתחת למדגריה, מצאנו שם חלל מספיק גדול בשביל התחלה. אמרנו שמטעמי זהירות (קבוצת יבנה) לא הולכים לבנות בנין חדש עד שנראה איך זה מתפתח. עשינו שם תקרה אקוסטית, גם למניעת אבק. על הרצפה שמנו רצפת לינוליאום, כי מפעל הרכבת שעונים חייב להיות מאד נקי מאבק. היום במפעל החדש, יש מערכת Dustfree שכל
הזמן מעלה את האויר למעלה ולא נותנת לאבק להגיע לשעונים. את החלקים הורידו עם מעין מעלית עם כבלים מהקומה העליונה. למעלה בקיר הדרומי היו חלונות שדרכם נכנס האור למרתף. במרתף היה: אולם ייצור, פינה שהיתה "חנות המפעל" – שולה עפרוני היתה המוכרת הראשונה. חדר קטן היה המשרד של ג'ינג'י, מרים ויעקב ביחד.
ככה התחלנו לעבוד, עד שקבוצת יבנה החליטה שהעסק עובד ומניב פירות. החלטנו לצאת לאוויר העולם ולבנות מבנה מתאים למפעל. זה היה בשנת 1991. מאז הבנין הזה כבר הורחב ארבע פעמים.
המותג "עדי"
יצאנו בקריאה לציבור ביבנה למציאת שם מתאים למפעל. בסופו של דבר קיבלנו את ההצעה של דב רפל הזכור לטוב, לתת מפעל את השם "עדי" לפי הפסוק הידוע בישעיהו מ"ט פסוק י"ח: "שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך... כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה".
מאותו רגע אימצנו את השם הזה שיש לו מקור תנכ"י ומשמעות של תכשיט והתחלנו לשווק את השעונים תחת השם "עדי" . עם השנים המותג "עדי" נעשה חזק מאד. יש לו היום מוניטין הרבה מעבר למה שאנחנו מצליחים למכור בפועל, במיוחד בשנים האחרונות. אבל השם "עדי" הפך להיות מזוהה עם קבוצת יבנה. אנשים מיבנה, או נציגי המפעלים האחרים שמגיעים למקומות שונים ומציגים עצמם "מקבוצת יבנה" התגובה הרבה פעמים זה: "אה! שעוני עדי".
חנות המפעל
התחלנו למכור בחנות המפעל עוד במרתף מתחת למדגרה. כזכור, שולה עפרוני ז"ל היתה המוכרת הראשונה, יחד עם יהודית ארליך.
מאז שעברנו למבנה החדש מעל פני האדמה, החנות הורחבה כבר שלוש פעמים. זה אומר שחנות המפעל זאת חוליה חזקה מאד במערך המכירות שלנו. החנות מצליחה למכור במספרים מרשימים מאד לכל אורך הזמן.
שאלה: מה נתן הפרסום דרך "מכבי תל אביב" ?
ג'ינג'י: לדעתי זה היה פרסום חזק מאד! אסביר:
יש לנו תקציב פרסום, בענף השעונים מקובל ש 10-12% ממחזור המכירות צריך להשקיע בפרסום. לא פרסמת לא מכרת. אין אפשרות לא לפרסם ופרסום זה מאד יקר.
להיות ספונסר של מכבי תל אביב לעונה, זה עולה משהו בסדר גודל של מאות אלפים.
אנחנו הצלחנו להוריד אותם למחירים הרבה יותר נמוכים, כאלה שאנחנו יכולים לעמוד בהם. זה כולל את הפרסום במגרש, חלוקת שעונים לשחקנים , הביקור ביבנה, במפעל. כל זה נתן חשיפה עצומה, בעיתונות ובטלויזיה.בשנתיים האלה עשינו איתם המון מבצעי פרסום, מאות אלפי אנשים ראו את הפרסום ואין לי ספק שזה היה פרסום טוב. זה לא רק האנשים במגרש שרואים כל הזמן את הפרסומות, למשחקי מכבי יש רייטינג עצום בטלויזיה ומאות אלפים רואים את הפרסומות שלנו. אפשר לומר שאז גם מכבי היו במיטבם מבחינת הפופולריות שלהם, היום הם קצת פחות.
שאלה: אתה יכול לספר על האנשים שהיו איתך בעבודה לאורך השנים?
ג'ינג'י: הצוות הראשוני שהקים את את המפעל, זה היה ראובן ימיני, מיכה בית אריה, שמוליק טסלר, מרים וכמן ואנכי.
ברגע שהתחלנו לעבוד הצטרפו אלינו לצוות עזרא עוזרי... יותר מאוחר גצי וכמו שהזכרנו כבר, שולה עפרוני היתה המוכרת הראשונה בחנות למטה ויהודית ארליך שגם כן עבדה עם שולה במכירות בחנות המפעל ויותר מאוחר יהודית המשיכה גם ועלתה איתנו למפעל החדש ועבדה בו גם בחנות במפעל החדש. אנשים נוספים: מרגלית טסלר כמובן שהיתה המדפיסה, הדפיסה את הלוחות ועשתה את הגרפיקה, מרגלית טסלר זכרונה לברכה ולאה ברטוב זכרונה לברכה שהיא עבדה אה... לטפל בנושא אולי הכי מקצועי, להניח מחוגים על גבי השעון היא עשתה את זה בצורה מאד מאד מדויקת ומאד טובה. מבית 4/11/2014
|
