למנצח על המחולות-משכיל
החידוש שבהופעות חגיגת הקציר לא היה במילה הנאמרת .המיוחד שבו היה בריקוד. מן הראוי שנשים לב למשמעות הריקוד הזה. איני שייך למבינים באומנות הריקוד בכלל, ועל כן אינני מנסה לנתח את הצד האומנותי שבדבר. אני התרשמתי התרשמות של יחיד –הדיוט ומנסה להכניס אותו למבנה המחשבתי שלנו. הריקוד שראינו ניסה לתת ביטוי להרגשות ומחשבות דתיות ע"י תנועות גוף של יחיד או קבוצת המחוללים . אומנם גם בתפילה המקובלת ליוו תנועות גוף את המילה הנאמרת בצורות שונות: מהנענוע ונפילת אפיים ועד לריקוד החסידי. אבל כל אלו מלוות את הציבור והן טפלות לגביו,----הפעם ניסו לעשות את התנועה עיקר והמילה טפלה לו. בחינת: לך דומיה תהילה. הראשונה היא גם לפי רוב ספונטנית, השנייה רצונית מכוננת, ובזה בוודאי רוב החידוש.
לדעתי יש בחידוש זה ביטוי לישראליות של הדור החדש ועלינו להאזין יפה יפה לביטויים אלו.
הגוף דובר את שפת הנפש. הדיבור----את שפת הרוח. הגלות שהיתה רחוקה מהגשמה פתחה אצלנו נטייה חד צדדית לצד הרוחניות, בארץ אנו יכולים לדבר יותר בשפת הנפש הבלתי אמצעית .
רעיונות אלו אנו מוצאים באחד ממכתביו של הרב קוק ז"ל (אגרות הראיה) הרב מסביר רק את הבדלי התלמודים, התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי והוא אומר: "הנשמה של כנסת ישראל עומדת להתנער בארץ חמדה---ואנו צריכים להוסיף לה אומץ ועוז"
אין להתעלם מחששות. כל הגשמה גופנית של רעיון דתי מעוררת בעיות. דבקות של אמת אינה רוצה בפרסומים של הצגות פומבי. פרוגרמטיות יתרה יכולה להיהפך לתעמולה זולה.
לסיכום, יש ללכת בזהירות ולהתקדם למסורות פחות או יותר קבועות . התופעה שראינו הייתה יפה, הקיפה חוגים שונים של בני נוער והטילה את משמעותה על כל פרט ופרט. יישר כח, מחוללות!
צוריאל 22/6/1956 |
