קבוצת יבנה 12.7.1946
מסיבות בקבוצה המסיבה, בה משתתף הציבור כולו, מקטן ועד גדול, היא האמצעי היעיל ביותר ללכד את כל החברים. היא יוצרת שמחה וחגיגיות אצל משתתפיה ובמיוחד אצל המבצעים. היא צריכה להיות מוכנה היטב, ומגוונת באמצעיה האומנתיים. על ידיה אפשר לפתח אצל הילד וגם אצל החבר המבוגר את הכישרונות בשטחים רבים, כגון: דקלום, הצגה, שירה ונגינה, ארגון וסדר, וליצור חוויות בעלות ערכים חשובים. כל דור ודור יצר את האופי המיוחד לו לחוג את חגיו לפי סגנונו. החגים שלנו צריכים להיות, באופן מיוחד משולבים בתהליך היצירה של הקבוצה הדתית החקלאית ואין לנו ממי ללמוד בשטח זה. אין די בהעתקת צורת המסיבות של המועדים שהכרנו אותם בחוץ לארץ, כי הן כבר אינן הולמות אותנו בתור חקלאים. גם אי אפשר לחקות את נשפי שאר הקיבוצים, בתוכן אחר לנו. החומר שעומד לרשותנו, הוא דל ביותר, כי אין מלבדנו גוף ציבורי אשר חי אותה צורת החיים הקובעת לבוא לידי ביטוי ברגעי שמחה ואבל.
כדוגמה אבחר את שטח השירה: עובדה היא שאין עדיין שיר אופייני למפעל שלנו המתאר את חיי החקלאי הדתי הקיבוצי. התנועות האחרות יצרו לא מעט בשטח זה, אבל במועדים מודגשים אצלם מומנטים אחרים: בפסח – רק עומר, בשבועות – רק בכורים, בראש השנה רק התחלת שנה חדשה וכו'. מלבד זה ישנו כר נרחב לפעולה בקשר לטכסים הנהוגים רק אצלנו: הפרשת תרומות ומעשר, פדיון הבן, קביעת מזוזה ובוודאי זמירות שבת ותפילה.
ברוב המנגינות המקובלות אצלנו אפשר למצוא 2 פגמים: 1. אין כל הקפדה על מלעיל ומלרע, היות והמחברים לא השתמשו בשפה העברית כשפה חיה ומדוברת. בשירים שלנו יש הכרח להקפיד על חוקי הדקדוק ועל התאמה מלאה בין המילים ובין המנגינה. 2. השירים הדתיים עד כמה שקיימים (והם רק פרקי תפילה ופסוקי תנ"ך) חוברו בחוץ לארץ ומושפעים מזמרת העמים המארחים. בארץ הולכת ומתפתחת שירה חדשה, ארצישראלית אשר חוקי חיבור מיוחדים לה וקרובה היא למנגינות המזרחיות ולזמר היהודי העתיק (כגון: מעוז צור ישועתי המקורי). יש אם כן הכרח ליצור, אבל מיעוט הקומפוזיטורים והמשוררים הדתיים מקשה במידה רבה על התהוות ערכי אמנות אשר שייכים רק לנו. נראה לי שמצב דומה קיים גם בשטחים אחרים של האמנות. יש להעלות אפוא את השאלות הללו בפני ציבור חברינו ובפני אומנים דתיים. הצעתי המעשית היא לקבוע חברים אשר מתפקידם יהיה להכין מסיבות, ולראות בשאלה זו אחת השאלות החשובות ביצירת ההווי המיוחד רק לנו.
מיכאל פ.
|
