הדבר היה ככה

בֵּית הַמִּדְרָשׁ
בעלון "ידיעות המשק" מערש"ק פרשת ויגש, שנת תש"ט (7.1.1949), אנו קוראים: "לפני כשלושה שבועות הוחלט להקים בית מדרש לעיון ולימוד. . . מוצע להקים בנין מעץ, צריף בגודל 6X6 מטרים, עם מרפסת מסביב, בעלות של כ-600 לירות ישראליות".
בחג הסוכות של שנת תש"י (אוקטובר 1949) נערכה חנוכת הבית ותוך זמן קצר הפך צריף בית המדרש למרכז הפעילות התורנית, חברתית ותרבותית. בית המדרש הוקדש לזכר חללי הקבוצה במלחמת הקוממיות: צבי ורדי, אברהם מאיר, רות מאיר והדסה וולף הי"ד.
בין כתליו התקיימו חוגים קבועים לקשישים, צעירים ותינוקות של בית רבן. כאן נערכו בריתות מילה, חגיגות בני ובנות מצווה, הכנסת כלה ומכאן גם יצאו ללוות חברים שהלכו לעולמם.
שנים רבות אירח הצריף סדר ליל פסח. במרפסת חולקו ארבעת המינים. בליל פורים נקראה כאן המגילה למאחרים ולמתרחקים מהקריאה הרעשנית בבית הכנסת. בחדר הקטן הוצבו חביות לאיסוף שקיות משלוח מנות, בטרם יחולקו למחרת על גבי סוס ועגלה. כאן התקיימו תפילות מנחה קטנה בשבתות, בהנהלתו של יונה ריין.
בימות החול נערכו כאן ישיבות של מוסדות הקבוצה ובחדר הקטן התנהלה ספריית השאלה תחת ידיה של רחל הישראלי. גם אוסף העתיקות של דוד (דדה) יעיר, מצא כאן את מקומו.
בית המדרש הישן הפסיק את פעילותו בחודש מנחם-אב תשמ"ג (יולי 1983), הוא פורק ונמכר.