בית מדרש (הדברים שנאמרו במסיבת הפרידה מבית המדרש הישן והעברתו למשכן החדש) אנו נפרדים היום מבית המדרש הישן, המתמוטט, עוד מעט יעלה עליו הכורת, מקומו ייפקד ורק זיכרונות יישארו. ואמנם-זיכרונות יש לרוב.
רבים ומגוונים היו האירועים-חד פעמיים וקבועים- שרוכזו בתוכו וסביבו והוא קיבל את כולם, תמיד, באהבה ובענווה. אין פלא, אפוא, שנימים אמיצים קשורים בינינו ובינו, משעות של שמחה ותקווה כמו מעצב וייאוש.
בית המדרש, שהוקם לזכר חללינו במלחמת תש"ח, היה צנוע מאוד בחזותו החיצונית והפנימית. בזה הוא שיקף את אופייה של קבוצתנו דאז, מימי ההסתפקות במועט-לא תואר ולא הדר, אך נקי ,מסודר וחמים.
שיני הזמן כרסמו בו, האדמה תחתיו לא שקטה ולא נחה, מידי פעם הרימה זו מרצפות, ועשבים עלו וצצו בין סדקיהן. קירות מתעקמים, חלונות נכלאים בתוך מסגרותיהם, הצבע נקלף והגג שמוט. שוב ושוב ניסו לחדש נעורים, במסירות ובאהבה רבה.
בבחינת "אל תבוז כי זקנה אמך" , הרי גם אחרי בלותה יש לה עדנה...
חיי ציבור וחיי הפרט במחזוריות של לוח השנה היהודית מצאו להם מקום נכבד בתוך וסביב בית מדרשנו.
זכורות לנו בריתות מילה, מסיבות בני מצווה ובנות מצווה וסעודות מצווה, הנה יש לנטול ידיים כדת וכדין. לכך נועד אותו מוצג מוזיאוני של כיור הנחושת המתוחכם, הקבוע בקיר המרפסת הדרומי, שיש למלאו כל פעם במים, עד שלא יתרוקן. לימים מוסיפים נטלה ודלי, ולבסוף אפילו מתקינים צינור מים וברז. אך המים ניגרים ארצה ויוצרים שלוליות ובוץ כי אין ביוב ואין כיור. לבעלי המלאכה פתרונים..
בין הבריתות זכורה אותה מילה, כאשר אבי הרך הנולד לא שוחרר מן המילואים, בימי מלחמת ששת הימים ואנחנו, הנשארים בבית, יחד עם ראש הישיבה והר"מים של ישיבת "כרם דיבנה", כאילו ממנים עצמנו להיות שלוחיו. והטקס כולו מוקלט על גבי טייפ, לרבות צעקת התינוק המשחררת,
שעה שהוכנס לבריתו של אברהם אבינו, ע"ה.
הטייפ ההוא שמור לאב, כאשר ישוב הביתה מן המלחמה, שלם ובריא, בעז"ה.
בוודאי אין להרבות מילים על עצם ועיקר ייעודו של בית המדרש:
תלמוד תורה, הרי לכך נוצר, ואכן למדו בו בשעורים קבועים, בחברותות וביחידות, קשישים, צעירים ותינוקות של בית רבן. קול תורה. בקע ונשמע למרחקים: בעלי תריסין לוחמים בלהט מלחמת תורה.
**********************
בנינו ובנותינו בהגיעם למצוות, משמיעים כאן דברי תורה.
קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה. מתאספים לחופה ולסעודה של רוב עם הדרת מלך.
הולך האדם לבית עולמו, והחבורה מצטופפת בדומיה ומלכדת את השורות ומתייחדת עם אבל הפרט על ותיק שמקומו נפקד, על חלוצה למודת סבל, על צעירים שנקטפו באיבם ..
שנים רבות אירח בהמד"ר סדר ליל פסח.
חוויה שנתית היא חלוקת ד' מינים.
בליל פורים נקראת המגילה בפעם השנייה למאחרים ולמיושבים בתוכנו, הבורחים מן השריקות, הקפצונים והרעשנים, בבהכ"נ הגדול. ובחדר הקטן עומדות 3 חביות גדולות בתוכן הולכות ומצטברות שקיות מלאות, בהן קיימו החברים את מצות "משלוח מנות איש לרעהו".
למחרת, יום הפורים יבואו צוריאל ז"ל מחופש כליצן, כמכשפה או סמרטוטר
ור' ינקל חזן יבלח"א, יעמיסו החביות על עגלה מקושטת, יעברו בתוך המחנה ויחלקו מנות, חלק כחלק ואיש לא יקופח.
תפילה בציבור: "בחירוף נפש", ובהצלחה ניכרת נמנע ביבנה קיום של מנינים קבועים בשבתות, שמא יתרוקן חלילה בית הכנסת או תקום קהילה נפרדת...
ובכל זאת –ההכרח לא יגונה: זכורות אותן תפילות לעת מלחמה והאפלה, כאשר הציבור יתפלג ויתפצל למניינים כדי לצמצם את הסיכון של ריכוז במקום אחד.
אך תפילה אחת קנתה לה חזקה בבהמ"ד: תפילת מנחה של שבת.
לא נצא ידי חובה אם לא נזכיר עסקי ציבור של מוסדות הקבוצה כישיבות מועצה
וועדות, שפלשו וקבעו חזקה- שלא כדין.
ספריית ההשאלה תחת ידיה של רחל הישראלי הייתה שנים רבות דיירת משנה נאמנה עד אשר צר המקום והספרייה עברה לבית גרוס.
כאן המקום לציין שרב היה חלקה של רחל גם ברכישת ספרים תורניים, ובמיונם וסידורם על המדף.
ואחרון אחרון –עתיקות יבנה ובנותיה מן התצוגה הקבועה של יבנה,
אוספו של דדה.
יצחק אשר מבית 22/7/1983
|
