הנגרייה- ציוני דרך
לפני כחודש הזדרז המו"ל של "מיני-מבית" להודיע על חילופי ניהול של הנגריה לפני שבעצם הדבר בוצע באופן רשמי.
לפני שנה-שנתיים הודעתי לחברי בנגריה שברצוני לעשות כך ולהתכונן לדבר וכך עבר השינוי בלי כל הפרעה וזעזוע, כיאה לענף אשר בו עובדים חברים ותיקים יחד עם צעירים, אשר גדלו במקצוע מגיל צעיר בענף.
צבי אפרתי קיבל עליו את ניהול הענף ואני מלווה אותו בברכתי להצלחה ועזרתי בכל אשר תידרש.
כדאי פעם לחזור ולשחזר את ההתחלות.
בשנת 1934 בערך (לפני בואי לקיבוץ) החליט קיבוץ רודגס לקלוט קבוצה ראשונה של "עליית הנוער" ( היום קבוצת שדה אליהו) , ולקראת זה ויחד עם זה התחילו לבנות בניני אבן דו קומתיים וחדר אוכל.
על מנת לבצע את עבודות העץ לבניינים הוקם בסמוך למסגרייה צריף ובו כמה שולחנות עבודה.
את עיבוד העץ במכונות היו צריכים לעשות בפתח תקווה כי לא היו מכונות וגם חשמל טרם היה.
על הזכות לבצע לבד את העבודה היה צריך להיאבק עם ארגון הנגרים בפתח תקווה אשר שלט על כל הבנייה המעטה וחילק את העבודות לכל הנגרים לפי מפתח פחות או יותר צודק,
קיבוץ רודגס היה חדש, ולא בנקל הצליח לקבל את המגיע לו.
דומה הדבר היה בעבודת המנייה, אשר לשם ביצועה הוזמנה קבוצת בניין קבלנית בשותפות עם פלוגה של קיבוץ השומר הצעיר הסמוך לנו (היום קב' איילון)
בהגיעי לקבוצה בסוף 1935 עבדו כבר (במידה והייתה עבודה) האחים קוגלמן וחבר של עליית הנוער שאחרי זמן קצר התקבל ממקום עבודה בדפיקת תיבות הדרים בפרדס, ושם עברתי את החורף הראשון.
בערך בשנת 1937 התחבר הקבוץ –רודגס- לרשת החשמל ואז נבנו מכונות לנגרות,
באותה תקופה גם הצטרף לענף דוד יעיר.
אז התחלנו לקבל עבודות עץ בכל אשר תמצא, והעבודה הראשונה שאני זוכר הייתה ריהוט ל"בית צעירות מזרחי" בתל אביב ובירושלים. תחת השגחתו של האדריכל הכט., אשר אחרי שנות דור תכנן לנו את בנין ביה"כ.(ריהוט).
אבל לא היה בכל זה מספיק, לתת תעסוקה לכל עובדי הענף והתחילה נדידה למרחקים, חלקה בגיוס, חלקה כקבלני בניית ישובים חדשים ובכולם השתתפתי.
אציין כמה מהם: פלוגות עבודה של קיבוץ בארות יצחק, כפר אהרון לוד, נס-ציונה, שדה אליהו, ליד חדרה, כפר הנוער הדתי- שם כבר עבדו בין 4-10 אנשים באופן קבוע בהקמת נקודה הנקודה תמורת מחיר עבודה פלוס חובת שמירה על המקום.
יותר מאוחר-הקמת טירת צבי (חומה ומגדל ) כנ"ל שדה אליהו, יותר מאוחר עבודות בהקמת מחנות של הצבא הבריטי-בכל אלה השתתפתי, וכמעט לא הייתי בשנים אלה ברודגס, ולכן קשה לי לדווח על הנעשה בנגריה בתקופה זו, אבל ההיקף היה מצומצם מאוד בגלל העדר כל בניה.
עם עלייתנו ליבנה היינו מן הראשונים לעבור ולהקים את הנקודה מההתחלה.
המכונות נשארו בפתח תקווה וחזרנו מידי פעם לשם הכנות עצים או הלכנו (ממש) לגדרה לנגרייה של קיבוץ שער הנגב (היום כפר סולד). בתקופה זו היינו נגרים, בנאים, טפסנים, הכול לפי הנדרש.
שנה וחצי אחרי העלייה ליבנה העברנו את המכונות לבניין המשותף לנו ולמסגרייה-לפי מסורת יבנה.
מאז ועד היום לא הוקם ביבנה בניין משקי או צרכני שלא נתנו את חלקנו בעבודת הנגרות והריהוט,
וזה מביא לגאווה מקצועית.
לא קלה הייתה בעיית חומרי הבנייה כי הייתה מלחמה, אוניות עם חומרים לא הצליחו להגיע לארץ בגלל צרכי המלחמה וסכנת הצוללות הגרמניות.
כך שהיה צורך לבנות במה שאפשר למצוא: צריפים ישנים, עצים של טפסנות, בתים ישנים..
אפילו מסמרים -היה צריך לישר מסמרים ישנים.
על אף מכשולים אלה הצלחנו להקים ולהצעיד קדימה את התפתחות המשק בכל הדרכים.
התקופה הזאת זכורה לוותיקים כתקופה של בנייה "מלא-כלום". רק השנה הולכים ונעלמים שרידים אחרונים של תקופה זו אשר ,למעשה ,רק נגמרה אחרי גמר מלחמת השחרור.
בעצם חשבנו ושאפנו להרחיב את הענף ולהגיע למפעל עצמאי ומכניס.
ניסינו וגם הצלחנו להרחיב את הענף ולהגיע למפעל עצמאי ומכניס.
ניסינו (וגם הצלחנו) לקבל עבודות חוץ ליד מילוי צרכי המשק השוטפים.
אבל מתכנני המשק החליטו אחרת וקבעו את צביון הנגרייה כענף שרות והוא מבצע את כל עבודות הבנייה והריהוט (חוץ מריהוט לחברים).
את הדגש הוחלט לשים כולו על פיתוח ענפי חקלאות- וכך הדבר עד היום.
לפני כ-8-10 שנים הוקם הבניין של הנגרייה לפי תכנון עצמי, מרווח ומותאם לכל הצרכים הנדרשים ובציוד מתאים להיקף העבודה.
הרבה חברים ותיקים וצעירים עברו בענף הנגרייה. חלקם עזבו מזמן את הקבוצה, חלקם הצטרפו לקבוצות צעירות וכולם איכשהו הפיקו ניסיון וידע שרכשו כאן.
לסיכום כפי שנקרא בעיני אעלה כמה נקודות:
1)חבל שלא ניתן לנו להרחיב את המפעל ולהפכו לענף רציני, כך נשארו בענף רק חלק מהילדים שלמדו אצלנו וההרכב נשאר מצומצם.
2)על אף זאת אנו מצליחים לבצע את כל העבודות במחירים ובטיב היכול בקלות להתחרות עם כל קבלן מבחוץ.
יש לציין שרוב הקיבוצים כיום חדלו מזמן לייצר בעצמם מחוסר כדאיות וחוסר כוח אדם.
3)יש בהחזקת מפעל קטן כמונו סכנה של נוון טכנולוגי ומקצועי.
ניסינו -ואני בטוח היום שבהצלחה- להימנע מזה על ידי הרחבת אופקים מקצועיים והכנסת חידושים לייעול העבודה. רק כך יש עוד כיום הצדקה לביצוע של כל העבודות בבית.
4)בגלל ההיקף המצומצם אנו יכולים להוזיל את העבודות תוך ניצול מרבי בחומר חדש וישן הנמצא תמיד במשק הבונה והורס במקביל.
לבסוף אני רוצה להודות לחברי בעבודה הוותיקים והצעירים אשר יחד עבדנו כל השנים ומקווה שנמשיך כך עוד הרבה שנים- מתוך עבודת צוות הדוקה.
משה איתן-מרטין. מבית ערב פסח תשל"ו
14/4/1976
|
