יהדות הולנד בשואה-וחי בהם

"וחי בהם"      מרים פינקהוף      לזכר נפתלי אשר

נפתלי התחנך בבית דתי של "המזרחי".  הוא הכיר את העולם היהודי דרך אבא שלו,  אליקים אשר.  הם גרו ברחוב גרנסטרט, שרוב תושביו  היו יהודים.  חלקם מהגרים מתפוצות שונות.  נפתלי היה רגיש מאוד להיסטוריה וגיאוגרפיה.  ובאמצעות אביו הכיר מקרוב את יהדות אירופה מן המזרח וגם מן המערב,  מעבר לגבולות הולנד.  רושם חזק עשו עליו הסיפורים על האנוסים.  מהם למד שיש לחיות "חיים  כאילו"   בזמן של סכנת חיים.  הרקע הזה הכשיר אותו נפשית לחיים בלתי לגאליים,  לחיים של "כאילו   לא  יהודים".

בית אביו חינך אותו גם לציונות.  הרבה לפני 1940  היה נפתלי בהכשרה בפרנקר.  החלוצים עבדו שם בעבודה קשה אצל איכרים. הוא חלה במלאריה,  מחלה נדירה בהולנד,  ועבר לעבודה יותר קלה בהכשרה בבורורויק.  גם שם הוא חלה ולבסוף קיבל תפקיד לדאוג לחלוצים מן הבח"ד.  הוא עבד בשיתוף פעולה הדוק עם אלי דסברג(  אבא של שמעון תדהר)

כעבודה מעשית בחר בלול,  ענף בו עבד ביבנה לפחות ארבעים שנה.  הוא למד לולנות  סמוך למקום עבודתה של חנה דה-ליאו,  מדריכה למשק-בית בבית עליית הנוער בלוסדרכט.  הם נישאו ועברו לגור באמסטרדם,  אך המשיכו לשמור על קשר הדוק  עם בית עליית הנוער בלוסטרכט.  לימים כשהילדים נאלצו להסתתר במקומות שונים נפתלי שימש כאיש קשר עם הילדים.

כאשר הגיע "צו הקריאה " של הגרמנים נפתלי לא דאג לחברים היותר מבוגרים בהכשרות השונות של הבח"ד,  כי הם היו צריכים להחליט בעצמם אם להיענות לצו הגרמני או להסתתר.  הוא חשב ופעל" נגד הזרם"  וטען שצריך להסתתר,  אך רק בודדים מהם החליטו באופן לא מאורגן לעשות כן.

באביב 1943 נערך המצוד הגדול אחר יהודי גרמניה.  כאשר שמעו על כך נפתלי וחנה שגרו באמסטרדם  מיהר נפתלי להסתיר את חנה למשך יום אחד אצל ה"גוי של שבת",  ולמחרת לקח אותה עמו לביתו של בוקה  בחרוניקן.  מכאן ואילך התחילו עבור נפתלי החיים במחתרת.  "כאילו לא נרדף,  הצטרכתי להתחזות ללא יהודי שמסתובב חופשי..."

כדי להתחזות היה לו צורך בזהות שאולה.  הוא בחר לו מעיל עור ומגפיים,  כאילו הוא מבקר גרמני.  בוקה הביא את נפתלי וחנה לגברת סיסוורדא במחוז פריזלנד  כשחנה הייתה בהריון. היא פחדה שחנה תצטרך עזרה רפואית.  באמצעות כומר מצאו מוסד לאימהות לא נשואות ושם נולדה נחמה.  

מנהל המוסד ביקש מנפתלי וגם מחנה לקבל את הברית החדשה.  חנה נשארה במקום חמישה חודשים.

שמו הבדוי של נפתלי היה פרי.  הוא דאג להרבה ילדים מוסתרים ברחבי הולנד.  כולם זוכרים את ביקוריו כנקודות אור.  הוא מסר על חברים אחרים,  על מה שהתרחש בקבוצה,  אבל הוא לא העביר מכתבים מן האחד לשני  "כי זה היה מסוכן ולא חיוני לחיים".  מהרגע שבו החל להעביר לחנה מכתבים  הוא העביר מכתבים גם לכל החברים והחברות שהיו באחריותו.  כך היה נפתלי.

זכור לי לילה שביקרתי אצל הוריי שהיו מוסתרים בבית קיץ קטן.  היה חורף והכל היה מכוסה שלג.  הארי-פרי-נפתלי  חיפש את בעלי,  מנחם,  ואותי.  הוא הגיע מאוחר בלילה וכולנו כבר ישנו.

נפתלי לא העז לדפוק בדלת כי"הורי היו מבוגרים יותר מימני והיו מאוד נבהלים בחשד שגרמנים באו לעוצרם"  הוא נשאר בכניסה לפני הדלת כל הלילה בקור ובשלג.  בבוקר מצאו אותו קר כקרח...כזה הוא היה.