מרכזת הקניות כ"ד בטבת תש"ל 2/1/1970
במסגרת סדרת המאמרים בנושא "דע את משקך" אנו מביאים את הקורא הפעם למוסד שלמרות היותו חיוני, לא רבים הם האנשים היודעים כיצד מתנהלים בו העניינים מחוץ לשעות הקבלה.
הפעם הגענו אל יהודית ארליך, ולאחר כחמישה ניסיונות נפל הצלחנו לבסוף למצאה בביתה כשרק שני ילדים התרוצצו בבית.
ש:כמה שנים את כבר במקצוע?
ת:אני כבר עושה זאת שנתיים וחצי כאן, ובכפר-דרום עוד כ-4 שנים.
ש:מה סדר היום שלך החל מהרגע שאת מעמיסה את האנשים על הפורד ועד לרגע שאת פורקת את הסחורה אצל חנוכה ב 16.30?
ת: סדר היום שלי מתחיל ב 5.30 לסדר את הבית ולהיות ב 6.30 במשרד ולקבל כל מיני הזמנות
דחופות ויותר דחופות כמו מתנה לאיזה בת דודה שגרה בחיפה וזה מוכרח להיות דווקא היום.
אחר כך נוסעים למשתלה של אדמונד ולוקחים את השתילים ונוסעים למוסך לקחת מצבר ועוד משהו מזאב בן –אהרון , וכמובן איזה טרמפיסט שצריך לסיבוב אשדוד, והשני לכנות ואם יש מזל ואף אחד לא עוצר אותי בדרך ואין שיירות אז מגיעים כעבור 40 דקות לתל אביב.
שם מתחילים לחלק את האנשים כמו אוטובוס מאסף, אחרי שמורידים את השתילים ואת השינים לטכנאי ואת הנעלים של סרוליק להחלפה ואז מתחילים לעבוד.
ש:איך את מוצאת את כל הדברים החל מפלסטרים ועד מצברים למוסך?
ת: הכי קשה זה למצוא את הדברים הקטנים. לגבי הדברים הגדולים- זה נכנס כבר למסלול וישנם ,פחות או יותר, מקומות קבועים. כמובן צריך תמיד למצוא מקומות חדשים ששם יותר זול ויותר טוב, והשרות טוב ולדעת תמיד לשמור על המחיר.
ש:יש לך איזו שיטה להוריד את המחיר?
ת: (בצניעות) צריך תמיד לעמוד על המקח, צריך לחייך...
יש לי פלוס אחד גדול--- אני בחורה כמעט היחידה במקצוע וזה עוזר, תמיד עוזרים לי ומעמיסים לי על האוטו ולא צריכים לגעת בסחורה. כן, כמובן שיש לי יחסים טובים עם הסבלים, זה שייך.
מה שהכי חשוב, לפעמים אני לא מספיקה לאכול ארוחת צהרים, אבל כוס קפה ב11.00 זאת חובה.
לקולנוע לא הספקתי ללכת בשנים האחרונות לראות עיזה סרט הודי טוב בהצגה יומית.
אבל חוץ מבתי קולנוע אני מכירה את כל החורים בתל-אביב.
ש:איך את מסתדרת עם הנודניקים?
ת: יש נודניקים עם כוונות טובות שאני בד"כ סולחת להם ומקבלת אותם גם לא בשעות הקבלה,
אבל יש כאלה שאני משתדלת להתרחק מהם, כשאני רואה אותם.
למעשה רוב האנשים באים בזמן ובתכיפות סבירה. לגבי כל ההזמנות האלה (מתנות וכו')
אני מתפנה להם רק אחרי שאני גומרת את כל ההזמנות המשקיות, אז אני מתחילה להתעסק בהזמנות חברים: לוקחת לזה נברשת, לזה רוכסן, אחר רוצה לחרוט על העט שלו את שמו, וכו'
דברים אלו אני עושה ברצון, אבל צריך לדעת שלא תמיד יש לי זמן לזה משום שזה לא באותה דחיפות כמו ההזמנות האחרות.
היום המצב בשוק קצת יותר קשה, קשה להשיג הרבה דברים. בתי המלאכה עמוסים עבודה,
הרבה אנשים במילואים, המחירים עולים וכו' לכן גם הסוחרים עושים כאילו טובה בזה שהם מסכימים למכור. שלא כמו בזמן המיתון שאז הם היו רצים אחרי הקונים...נוסף לזה אני תמיד משתדלת להגיע למקום ששם מקבלים את זה בתנאים הכי טובים. למשל שקיות ניילון שהיינו מזמינים תמיד במקום שמקבלים את זה מיד שנייה,
מצאתי עכשיו בית חרושת שמקבלים מיד ראשונה וכך חוסכים כסף.
ש:איזה מין תכונות וידע נדרשים ממרכז קניות טוב?
ת: צריך קצת הומור, לא להתרגש מכל דבר, כמובן צריך להיות חרוץ קצת, להשתדל לא להיכנס לשגרה—אפשר בקלות להיכנס לאיזו שיגרה ולהגיד "לא מצאתי"
או " אי אפשר... תחכו עוד שבועיים".
ואפשר לעשות את זה עם קצת יותר רצון ובאמת להשתדל, לא תמיד אפשר למצוא את כל הדברים,
צריכים להיות קצת סוחר בתוך העניינים ולהתמצא במחירים כדי לדעת להסתדר עם הסוחרים.
צריכים לדעת לא לעשות רפורטים בת"א, אסור לעשות פניה שמאלה כשאסור והשוטר מסתכל..
...פעם אחת עוצר אותי שוטר כשעשיתי פנייה שמאלה במקום שהיה אסור.
הוא הוציא את הפנקס והתכוון לרשום, אז עשיתי פרצוף תמים מאוד ואמרתי לו שזו הפעם הראשונה שאני בת"א, ואני בכלל הלכתי לאיבוד , ואני לא יודעת, איפה אני, אולי הוא יוכל לעזור לי להגיע לאיזו כתובת?
אז הוא שכח לתת לי רפורט, ונסע עם האופנוע לפני והביא אותי למקום שהייתי זקוקה לו.
ש: זה נכון מה שמספרים שאם את פוגשת שוטר, אז את לא יודעת עברית ורק מדברת באנגלית?
ת:בזמן האחרון אני כבר לא עושה את זה, כבר למדתי עברית בינתיים...
(נכנס צביקי ומבקש מאימא עזרה בתיקון אופניים )חכה עוד רגע.
כל יום כשאני חוזרת מת"א. הבת הקטנה שואלת: נו, הבאת לי משהו?"
וביום שישי צריך לקנות לילדים גרעינים לשבת, זה כבר שייך לתפקיד.
ש:מה האמת בשמועה שעומדים להחליף אותך?
ת:זאת לא שמועה, זאת האמת.
בעקבות חילופי התפקידים, אברהם יהיה עכשיו גם כן בחוץ, ויש משפחה וילדי חוץ, ובאים הביתה מאוחר ואז באים הנודניקים, ועכשיו הם יבואו גם אלי וגם אליו וכבר אין אף ארוחה שמישהו ישב בשקט. תמיד מישהו יבלבל לאחד משנינו את המוח. צריך לפחות אחד משנינו שיהיה בבית עם עצבים חזקים שיוכל להתמסר לילדים בשקט!
יהודית: אני יכולה לתת עצות קצת?
אני: בבקשה.
יהודית: לדעתי קיבוץ גדול כמו יבנה שכל אחד צריך משהו מידי פעם והוא רץ למרכז קניות,
ואחר כך אני קונה ואח"כ לוקחים וחייבים לי כסף ושוכחים ויש חשבונות. כדי לחסוך את כל הבלבול מוח הזה, צריכה להיות חנות מרוכזת שיהיו בה כל הפריטים שמזמינים אותם לעתים קרובות כמו עטים, אלבום, ספלים וכו' , שנית צריך לבנות מחסן שאליו מגיעות כל החבילות.
היום אין מקום היכן לשים אותן, ולכן הדברים לפעמים לא מגיעים לענף.
אנשים לא יודעים שהגיעו, לכן חשוב שיהי מחסן מסודר ושלא בשביל כל דבר קטן ירוצו למרכז הקניות.
אין שום סיבה שלא יהיה מחסן לחלקי אופנים מפתחות רגילים, פליירים וכו'
שני הדברים האלה ביחד יכולים מאוד להקל על העבודה משום שידוע שבשביל הדברים הקטנים צריך לרוץ הרבה יותר מהדברים הגדולים שלפעמים אפשר לגמור אותם ב-5- דקות בטלפון.
על ידי כך שכל הדברים האלה יוזמנו במרוכז זה יחסוך הרבה עבודה.
ש:את מתכוננת לשרת עוד קדנציה פעם?
ת: נחיה ונראה. בינתיים אני שמחה לחזור קצת הביתה למרות שאני אוהבת את העבודה.
טוב לעשות פעם הפסקה. העבודה הזאת גוזלת הרבה זמן ונמצאים כל הזמן במתח.
אני לא זוכרת מתי לאחרונה קראתי ספר טוב, חוץ מכמה מים בחופש, וגם אז כשחזרתי מהחופש בו לא היה מי שיחליף אותי, הצטבר עומס כזה של עבודה שאחרי יומיים שכחתי את החופש.
ש:ומה תעשי אחרי זה:
ת:נראה, יש כל מיני הצעות...
לסיום אני רוצה להודות לכל אלה שהיה לי הכבוד לעבוד איתם ונהניתי משיתוף הפעולה איתם. ולקליינטורה שנשארה נאמנה ולא עברה לסוכן אחר—
ותמיד מצאתי את המשרד מלא בשעות הקבלה.
רשם מפי יהודית
דני הרץ |
|
|
|
