חצרן ילדים
התחלתי את תפקידי כחצרן ילדים עוד בזמן שההורים של היום ניו ילדים קטנים. אז היו אמנם פחות ילדים, אבל העבודה הייתה רבה יותר, כי בתי הילדים היו פחות טובים מאלו של היום.
התנאים היו יותר פרימיטיביים והיה מעט ציוד. היום בתי הילדים איכשהו מסודרים ויש תנאים מינימליים.
אז גם לא היו מטפלות קבועות וכל פעם הופיעה מטפלת חדשה אשר לה שיגעונות חדשים
והוצרכתי לסדר סידורים חדשים.
היום כבר התרגלו לעובדה שקיים תפקיד כזה, חצרן ילדים, ולכן גם הדברים יותר פשוטים וכמובן לומדים מהניסיון
וע"י כך העבודה יותר קלה ויותר טובה.
למרות זאת עדיין ישנם קשיים שונים שנקווה שנתגבר עליהם במשך הזמן. עדיין אין שיטת בנייה אחידה ומותאמת לצרכי
הילדים, יש בסך הכול שני בתי ילדים חדשים, אבל גם שם עוד יש מה לשפר, וביתר בתי הילדים ודאי שהתנאים אינם אידיאליים.
קיימת בעיית ההעברות. בכל שנה יש שורת העברות של כתות מבית לבית וכל העברה מצריכה תזוזה רצינית של ציוד, כדי להתאים את הריהוט למספר הילדים ולגילם.
היום אפילו בבית התינוקת חסר ציוד, עקב ריבוי הילודה(כן ירבו) והיה בהכרח להכין גם חדרים נוספים לתינוקות.
אלו הם קשיים אובייקטיביים שבמשך הזמן בוודאי נתגבר עליהם, אבל ישנן בעיות שאפשר למנוע אותן כבר היום.
למשל, בחופשות משמשים בתי הילדים כחדרי אורחים, החברים המארחים חושבים שציוד של ילדים הוא הפקר ומותר להשחית אותו.
את החדרים האלה הרבה פעמים לא מספיקים לשפץ ולהכין לקראת עונת הלמודים כי הם תפוסים על ידי אורחים כמעט עד הרגע האחרון.
יש לי ויכוח מתמיד עם המטפלות המחנכות מה עדיף: ריהוט יפה או חזק. ברור ששניהם ביחד עדיפים, אבל לדעתי קודם כל יש לשים לב לחוזק הציוד, כי ילדים מטבעם נוהגים לקלקל וילדי הקיבוץ בוודאי שעושים את זה ללא שום נקיפות מצפון היות ואין להם שום מושג על כסף ועבודה.
הם יודעים שאם משהו מתקלקל אז מקבלים חדש.
בכלל עדיין נהוג לחשוב שלילדים מותר לתת את הציוד הישן של החברים, כי ממילא זה מתקלקל. הגיע הזמן שיתיחסו למגורי הילדים כאל הדיור של החברים ושהציוד יהיה חדש וחזק.
אגב, הייתי ביום עיון והתברר שבכל המקומות קיימות אותן הבעיות.
קיימת גם בעיית הנוי מסביב לבתי הילדים שאיש אינו מטפל בו, גנן הנוי אינו מספיק ואף לי אין זמן לכך.
היו זמנים שהייתי מספיק לעשות משהו בנושא זה, אבל כיום כבר אינני משתלט על כך.
אסיים בתקווה שבמשך הזמן נעבור לדיור מסודר וחדש שיחסוך הרבה עבודה ויהיה יותר נוח.
שהחברים יתרגלו לעובדה שדיור של ילדים הוא לא פחות חשוב משל מבוגרים ואינו הפקר.
ושאמשיך לכהן בתפקידי עד שהילדים של היום יהיו שוב הורים לילדים.
רשם מפי יהושוע שרייבר-דני הרץ חנוכה תש"ל |
