מסיפוריו של שומר
היציאה מן הבית בשעה9.30 ,ציוד אישי: פנס, ספר קריאה וכמה עיתונים ישנים. פני מיועדים לבית התינוקות.
כדבר ראשון אני בודק אם כל התינוקות במקומם. יש להניח שכן. זה לא הגיל בו אפשר לטייל למתבן או לראות את הטלוויזיה ב"מועדון" של קבלו, ופותח את השמרטף.
כבר עם הפתיחה בוקעים משם גניחות, שעולים ואנחות בכי, בקיצור תזמורת פילהרמונית.
מעיף מבט על הלוח השחור. כתוב להעיר ב 3.45 חברי הכשרה.
משה זוכמיר צפון מערב חדר דרומי מטה ימנית של הדלת הימנית.
להעיר חזק פעמיים, חיים פיינשמקר חדר צפוני מצד דרום של הדלת על יד החלון המערבי להעיר בעדינות(כנראה בחור בעל נימוסין), ירחמיאל בויכויטיק מטה שמאלית מצד דרום-
נוחר חזק ,,לא להיבהל.
מתחיל הסיור מפעוטון "חצב", שומע אני בכי כבר מרחוק. הדבר הראשון, היכן המוצץ?
כרגיל על הרצפה.
מכניס לפה, אבל הבכי אינו נפסק, מה עכשיו?
רוצה את "החלק"... רבש"ע איפה פה "החלק"? כמה חלקים יכולים להיות במוצץ?
אני מהרהר אולי הוא לימוד בפרק "כל ישראל יש להם חלק בעולם.." נו, הכול ייתכן, נכד של תלמיד חכם, אבל הבכי לא נפסק, עד שבא אבא ונותן מוצץ אחר," זהו המוצץ עם החלק שאיבדת".
בכניסה לפעוטון א'- ריח חריף תוקף אותי ומתחיל להשתעל ולחפש את מקור הסירחון.
מתוך הרגל אני ממשמש ומחפש גם את מסכת הגז שרגיל להשתמש בהיכנסי לשטחים המרוססים בפרטיון. אל תיבהל מרגיעה אותי השומרת, מקור סירחון זה לא בא מהבניין, אלא מאיזה פעוט
בחדר הסמוך איזה זאטוט מטיח את ראשו על המזרון הלוך וחזור, ואינו מפסיק.
מהרהר אני בליבי, עם הטחת ראש כזאת סימן שיגדל יהיה ראש ממשלה בישראל וירכיב קואליציה הרבה יותר מהר מגולדה.
סוקר את המיטות-פעוט שוכב על כל השמיכות רטוב מכף רגל...זה בוודאי איזה בו של משקה
"מעשה אבות סימן לבנים"
טוב, אז ממשיכים לפעוטון ג'. כבר מרחוק שומעים בכי קורע שחקים, מתכופף מרים את המוצץ מכניס...לא מועיל, הצריחות מחרישות האוזניים נמשכות. נותן מים, מכניס חזרה את המוצץ,
הסימפוניה ממשיכה. אני מנסה לשיר שיר ערש מתקופת הסבתא, שקט. ברגע שרוצה לצאת המוסיקה מתחילה שוב.
רבש"ע מה עושים? לעמוד על ידו כל הלילה?, לא. אני מחפש ומוצא מוצץ לבן, ומוציא את השחור מהפה ,מכניס את הלבן והבכי נפסק. ראה זה פלא,
זה בטח ילד שלאיזה אמריקאי שונא שחורים.
מעיף מבט על החדר הסמוך, שוב פעוט בוכה, מנסה את התרופה הבדוקה-מוצץ.
לא מועיל.
שומע כל הזמן מלמול: "פה, פה, פה" מאיר בפנס למטה על הרצפה מתגלה לפני כיפה, חובש לו, השתתק ונרדם.
מי זה אומר שאין עתיד לחינוך הדתי שלנו...?
אצל הילדים הגדולים הבכיות פחות חמורות, ילד החל מגיל הגן אין לו דאגות פרנסה. ודאגה של הרכבת מוסדות ומזכירות, ריכוז משק, שירותים, חינוך וגבאות...נהנה מכל הנוחיות שהקבוצה נותנת לילדיה, בקיצור-ישנים טוב.
פה ושם שומעים דרך השמרטף מתעורר ילד עם הקריאה "אימא" מה יש? רוצה את אימא...
רבש"ע בשעה 2.00 בלילה להעיר את אימא?
מנסה להרגיעו, בסדר ,הולך להעיר את אימא, אלה הם הדברים שמותר לאדם לשקר,
אבל קורה לפעמים שילד עקשן עומד על שלו מנדנד כל הזמן "אימא, אימא" וכאן יש סכנה שיעיר את כל החדר, אז בלית ברירה הולכים להעיר, אבל זנה נדיר.
בדרך כלל הגיל הזה אידיאלי לטפול לילי.
לסיכום מספר מילים על המוצץ, זו היא ההמצאה הגדולה ביותר במאה העשרים, אחרי שהאנשים הראשונים הגיעו לירח...
ביתי וכן כל אלו שנולדו לפניה לא ידעו מזה ובלית ברירה הסתפקו במציצת אצבע. אבל אנו חיים כאן בתקופה שהמושגים השתנו.
לא אכנס כאן לפתח את הרעיון של פרויד על המציצה. אבל דבר אחד ברור, נצטרך לשנות את הטרמינולוגיה הלשונית כגון מצוץ מהאצבע-ולהגיד מצוץ מהמוצץ.
חוויה מיוחדת שלא נראית בשום צורת חיים בעולם, כשהנני נזכר שרק לפני 25-30 שנה טיפלתי באותם אבות ואימהות...ועכשיו בצאצאיהם(ובמוצציהם) אין לך חוויה גדולה מזו...
עוד לא נותקה השרשרת.
זלמן בן טובים 11/12/1969
|
