ברכת ותיק לצעירים
דברי אליעזר ברטוב (ארנסט) בסיום ימי עיון לצעירים כשניגשו אלי והציעו לי להיות המברך בערב זה הייתי מופתע: אינני נואם ולא בלשן , והעברית שלי- סוחב אני עדיין מרודגס- ובכל זאת הסכמתי. הייתה לי סיבה להסכמה: כששמעתי שיש פה מסיבה כזו, החלטתי לנצל את ההזדמנות ולהגיד פעם לשכבה הצעירה- בחור, חבר מן השורה - כמה מילים, בלי הזמנה מיוחדת.
ככה נפגשו המשאלה האישית שלי והבקשה של הצעירים.
יבנה הצליחה תמיד לקלוט קבוצות צעירות, החל ממחזורי כפר הנוער לפני ארבעים שנה, עד לגרעין שיושב פה.
אני מברך ומעודד את כל המפגשים של הגילאים השונים אם בעבודה או בכל מסגרת של אירועים חברתיים אחרים. הפגישות נותנות לאנשים הזדמנות לשיחות בלתי פורמליות וידידותיות, אני רואה בשילוב של מבוגרים וצעירים אחד הגורמים של העבודה ההרמונית ביניהם, ולפי דעתי זה אחד הגורמים בהצלחה של המשק שלנו. נוסף לזה אני מאמין, שאנחנו, המבוגרים, לא נזדקן כל כך מהר, אם נשאר תמיד במגע עם הצעירים.
עבדתי זמן מה בענף בו האחראי היה תלמיד בית הספר, מהדור השלישי במשק. אני מאוד נהניתי מן השותפות הזאת, ואני חושב שגם הצד השני היה מרוצה.
הרבה שנים הייתי רגיל לעבוד עם חברים מהגיל שלי, הם מכירים אותי עם כל השטויות שלי, ואני מכיר אותם ואת כל ההרגלים שלהם, ובמשך הזמן זה כבר משעמם. לעומת זאת, נהנה אני אם אני יושב בחדר האוכל במגל ושומע שם אחד הצעירים:
"אתם היקס מרודגס, לא לקחתם את הסכינים לפה, מפני שלא היו לכם סכינים".
ולסיום, כמה מילים אישיות למארחים הצעירים: אנחנו שבאנו לפני הרבה שנים לארץ ועבדנו בפתח תקווה, ואחר כך פה ביבנה בתנאים קשים ולא נוחים, יודעים ומודעים לכך, שכל מה שעשינו, יצרנו, הקמנו, אין לו שום ערך וקיום אם אין אנשים שמוכנים להמשיך במפעל שיצטרפו וישתלבו בו איתנו.
אתם, בשבילנו-כולנו, האמונה, ההבטחה והתקווה.
וברוח זאת הברכות והתודה.
אליעזר (ארנסט) בר-טוב. מבית-27/6/1980 |
