הקבוץ והתנועה
בצדק קשרנו בזמן האחרון את שאלת יחסינו לתנועה עם בעיית התיישבותנו. אולם נדמה לי שעדיין לא תפסנו את השאלה בכל היקפה. קודם כל יש לברר איזו עמדה תפסה שאלה זו עד היום בקבוצה. אנשי הקבוצה היו נושאי הרעיון התנועתי עוד לפני ייסודה של הקבוצה. הם היו גם ממארגניו של המפעל החלוצי הדתי. והיום אפשר לומר שהתפתחות התנועה הביאה איתה מצב כזה שחלקנו בעבודה ירד באופן יחסי על ידי הקמת נקודות חדשות וציודן . מזה אפשר להבין שאז לפני כשנתיים, בזמן העלייה של טירת צבי לאדמת בית שאן, טרם היה מקום לדון על השאלה הזו. על חלקנו בעבודה התנועתית, כי פשוט לא היינו עדיין כל השותפים
בתנועה מה שאין כן היום.
לפני שאכנס לעצם השאלה כדאי פעם לבדוק את שתי ההשקפות השוררות אצלנו בנידון זה.
נדמה לפעמים שהוויכוח אינו מתקיים על בסיס משותף. ה"שוללים" מבינים כאילו רוצים בנקודה שלנו רק לשם מרכז התנועה וכאילו רוצים בחומר האנושי של חברינו. כדי למלא שליחות בארץ ובגולה.
לעומת זה אפשר לצד שמנגד לטעון כאילו יש בנו רון להפטר מכל הסבל הזה , להגיע פעם "אל המנוחה ואל הנחלה" בלי לקחת בחשבון כל אינטרסים אחרים.
לאמיתו של דבר שתי ההשקפות הללו אינן מציאות הכול. אחד ברור לנו שאנו מהיום חלק מהתנועה ובתור שכאלה יש לנו תפקידים. וברור גם שהגיע הזמן לרכז את כוחנו ליצירת בסיס חיים חדש ואיתן.
את הנקודה החשובה בנידון זה הביא שמשון בשעתו בדברו על עצם התפקידים הללו, שאין עוד דרכים קבועות והשקפות מוגדרות בהרבה שטחים בחיינו החברתיים והדתיים, ואנחנו צריכים להודות שבכיוון זה לא נעשה עד עכשיו הרבה. לא עסקנו בזה די, לא יצרנו מאומה. והסיבה היא , לדעתי, בתפיסתנו את התנועה עד היום. כל קבוצה צריכה לקיומה את הכרת הערך העצמי. נקודות מספר בערכם המדיני , אחרות בערכן המשקי( להיות למורי דרך למפעל ההתיישבות) וכדומה לכל המתנגדים של התנועה לקשרה האירגוני.
מה היה המצב באמת?
מספר קטן של אנשים שקועים היו בעבודה תנועתית, עוד מתי מספר התענינו במתרחש בתנועה, והציבור הרחב הסתפק בהרגשה הכללית שהם פועלים לטובת התנועה מבלי שזה חייב את הפרט לכל רעיון ומחשבה ועאכ"ו לא למעשה . מכאן הזלזול המתבטא בשעה שעומד לפנינו תפקיד הדורש התמסרות ויחס מלא מכל פרט ופרט.
ובנקודה זו צריך הוויכוח להתחיל. עלינו לדעת כי יצירת משק בלבד אינה מספיק ובוודאי לא בתור קיבוץ דתי.
עלינו לחפש דרכים חדשות לחיי החברה כמו כל קבוצה צעירה ובשטח זה נעשה יותר למען התנועה מאשר בשטח האירגוני. ברור למעלה מכל ספק שגם בזה עלינו לקיים את החלק המוטל עלינו, כמו כל יתר הקיבוצים.
לפי מה שהראיתי גרמה עמדתנו המרכזית באירגון התנועה להחלשת כוחנו בעיצוב דמותנו הפנימית.
ומטעם זה אני מתנגד להמשך המצב הזה להבא פן נסכן גם את מפעלנו החדש. את המיקוח החדש צריך להוציא מן הדיון על עמדתנו בתנועה. עליה יש לציין אך ורק מתוך רשות משקית והתיישבותית (אפשרות ליצירת גוש) ואז יהיה הבירור על עמדתנו התנועתית מקביל לברור שאנו עומדים בו.
משה וקסלר-איתן
דפים-עלון קיבוץ רודגס 18/8/1939 |
