פינת הטבע
זבוב הסורו. המדרש מספר: רבותינו- -כשאדם ישב בגן עדן ומנה שמות לחיות הארץ הופיע נחיל של זבובים והתחילו מציקים לו ומוצצים את דמו. קרא האדם ברוגזה: סורו ממני. ועל כן שמם" זבובי
הסורו"
המשפחה: יונק(דם)
מקום התפוצה: בשדות הנגב, אפריקה ואוסטרליה.
אורך חיים: יותר מידי ,אבל אפשר לקצר ע"י תפישה.
המראה החיצוני: אורכו כשלושה ס"מ . בחלקו האחורי של הגוף דומה הוא לדבורה האיטלקית. ובחלק הקדמי הוא דומה לזבוב ה "צהצה".
סימנים אופיניים :שתי עיניים ירוקות ולשון אשר מסוגלת לחדור דרך חולצת "אתא " וגופיות עבודה.
סגולות מיוחדות: יחסי משפחה מפותחים. ביחוד במקרי מוות פתאומיים . אז כל המשפחה באים להלוויה ועוסקים אחר כך בנקמת דם.
יש להם אהבה מיוחדת למכונות חקלאיות והם משתגעים אחרי שמן מנועים ושמן סיכה.
את הצירים המסתובבים במכונות השונות הם מנצלים ל"קרוסלה" .במעופם הם עושים רעש כמטוס "פייפר" ומהירותם אינה עולה על 40 ק"מ לשעה.
אופן ההדברה: יש לחכות עד שיחדור העוקץ עמוק לבשר, ואז יש להכות במלוא התנופה על כל הגוף של זבוב הסורו.
זהירות, יש לתת לזבוב לנחות רק במקומות שהמכה יכולה להפיק את מלוא התועלת.
שמעון תדהר מבית 8/6/1956
|
