פרידה מן הפרדס, או: תשובה ליהודה
לו הנתונים שיהודה הביא בזמנו לפני חברי ועדת המשק, נתונים שפורסמו בגיליון הקודם של "מבית"- היו מספיקים כדי להכריע בשאלה אם לעקור 140 ד' אם לאו, הייתי קרוב לוודאי גם אני מצטרף לרוב חברי הועדה להצביע בעד העקירה. בישיבה זו הבעתי את התנגדותי להצעת העקירה ומאחר שגם היום אני בדעה שההחלטה הנ"ל הייתה בלתי נכונה, רצוני לשתף את החברים בשיקולי התנגדותי.
כאשר אנחנו דנים בנושא כה מכריע וחשוב כמו עקירה או אי עקירה של מטע או פרדס, הרי מן הנכון להוסיף את הנתונים המתייחסים לעבר, נתוני ההווה ותחזית לעתיד הקרוב ביותר, נגיד לשנתיים הבאות, אני מדגיש ואומר שהתרומה שהשמוטי הוסיף בשנים האחרונות לקופת הקבוצה הייתה כה נמוכה שלו היינו מתחשבים אך ורק בנקודה הזאת, הייתה הצדקה לעקירת חלק ניכר מן השמוטי.
אבל בינתיים קרו שני דברים שהפכו את הקערה על פיה.
בשלוש, ארבע השנים האחרונות נעקרו בארץ כ-15% של שטחי השמוטי גם אם מותר לנו להניח שהשטחים הללו היו פרדסים שוליים, כלומר בעלי יבול נמוך, הרי ברור שהקטנת השטח במידה כזאת מפחיתה במידה מורגשת את היבול הארצי. ואכן, אנחנו יודעים שכמויות השמוטי שאנחנו מסוגלים לייצא קטנות הן מאשר לפני 3-4 שנים.
ועוד דבר. מזה שנה וחצי משווקות שתי ארצות, המתחרות בנו בשוק האנגלי והאירופאי, מרוקו וספרד, כמויות גדולות של תפוזים לארצות מזרח אירופה.
מכירה זו מקטינה את ההיצע בשווקים אחרים. אין פלא אפוא שהשמוטי השיג בעונה האחרונה- עונת 1975/6- מחירים שעלו ב-30% על אלה שנתקבלו בשנה לפני כן.
פרדסני הארץ נהנו אם כן השנה משני עולמות: הם קבלו מחיר הרבה יותר גבוה עבור היצוא, ומאידך מתוך זה שהביקוש עלה על ההיצע, הורידו בארץ את סטנדרט האריזה שמשמעו, פחות בררה , יותר פרי ליצוא.
שני הגורמים שהביאו לידי ההעלאה המשמעותית בהכנסת הפרדסן, הם אינם בני חלוף, אלא להיפך, אפשר לראות בהם גורמים קבועים. לא שמענו עד היום על איזו תוכנית לנטיעת שמוטי, ומצד שני אין זה מתקבל על הדעת שהארצות הקומוניסטיות, יסגרו עתה את שעריהן בפני יבוא תפוזים. על כן אני רואה בתרומה הטובה שד' שמוטי משאירה דבר שאפשר להתחשב בו גם בשנים הבאות.
לסיכום: מסקנתי מן התחשיבים הללו ומן התחזית לעתיד הנראה לעין הייתה, וגם היום אני בדעה שהמסקנה הזאת היא נכונה, שלא הייתה שום הצדקה כלכלית לעקור 140 ד' פרדס, אפילו כאשר ד' סלק סוכר או כותנה נותן אותה התרומה בפחות עבודה ובקצת פחות מים, החלטתם של חברי ועדת המשק הייתה בעיני פזיזה למדי ובלתי נכונה, לכן נפרדתי מן הפרדס ומן החקלאות בכלל בצער, מאחר שהייתי מעדיף להמשיך להיות חקלאי כל זמן שהקב"ה נותן לי כוח.
אלחנן איטלי
14/5/1976
|
