קץ הפרדס?
לפני חודשיים קראנו ב"בקיצור מן הבית" שוועדת המשק החליטה על עקירת 140 דונם פרדס. זכורני שרכישת הפרדס ונטיעתו הייתה אחת הבעיות שהעסיקה את הציבור הרחב ואת האספה זמן רחב בדיונים יסודיים.
ברור שכל פעולה משקית חייבת לעמוד במבחן המציאות ובמעקב מתמיד, אם כל אלה מביאים לידי מסקנה שבתנאים הקיימים עכשיו מוטב לעקור, הרי אנו עומדים לפני החלטה חמורה ולא שגרתית שהיא לפי דעתי חייבת לקבל אישור האסיפה ובלעדיו אין לוועדת המשק רשות לבצעה.
יש עדיין חברים המעוניינים להיות שותפים בהכרעות משקיות יסודיות כאלה.
מקובל אצלנו להביא לאישור האסיפה השקעות בסדר גודל של- 50.000 ל"י- 100.000 ל"י, הרי ביטול ההשקעה של 1,000,000 ל"י טעון אישור האסיפה על אחת כמה וכמה. מה גם שהמצב הכלכלי של הפרדס הזה לא כל כך חד משמעי.
הסכומים שהובאו לידיעת הציבור בהסבר הניתן ב"מבית" ושהיו גם לפני ועדת המשק בעת שהחליטה לעקור, אינם מעודכנים. בינתיים יש כבר תוצאות של תשל"ו, המראות על התפתחות חיובית של עליית יבולים, על שיפור המחירים ובראש וראשונה על שינוי ניכר לטובה ביחס בין פרי ליצוא ובין ברירה הודות לתמורה בתנאי השוק של ביקוש והצע.
כפי הנראה אין כאן תופעה חולפת. התוצאות של תשל"ו אופייניות יותר מאלה שקדמו.
יתר על כן נראה לי שעקירת 140 דונם משאירה את שארית הפרדס כענף קטן ושולי שאין לו משקל מספיק במערך המשקי שלנו כדי לזכות לתשומת הלב הדרושה. יש אפילו לחשוש שעקירת 140 דונם (אחרי עקירת 115 ד' אשתקד) יכולה להיהפך לשלב מעבר לחיסול הענף.
כמובן שגם אחרי התחשבות עם השיקולים האלה תיתכן החלטה לעקירה אבל לא ייתכן שהחלטה כה מרחיקת לכת תבוצע בלי אישור האסיפה.
בברכה
אברהם הרץ 4/5/1976
|
