הקץ למצוקת הפרדס?
בישיבת ועדת משק וכלכלה לפני כחודשיים נתקבלה החלטה על עקירת 140 דונם פרדס. ברור כי החלטה מסוג זה הינה קשה ביותר, הן מבחינה עסקית, הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה הרגשית. ההכרעה קשה במיוחד באשר הנתונים מתקבלים תמיד כשנה לאחר עונת הקטיף, כאשר קוטפים כבר את היבול הבא.
היות ומדובר כאן בהחלטה בעלת משמעות רבה, ברצוני לפרט במקצת את הנקודות העיקריות אשר הביאו להחלטה זו. מזה מספר שנים נראה שמטע הפרדס אינו תורם את ההכנסה הצפוייה. הדבר נובע משתי סיבות:
א) יבולים נמוכים או אחוזי בררה גבוהים.
ב) ירידה כללית ברווחיות הענף
אחרי גמר הקטיף של עונת תשל"ה, נעקרו 115 דונם שמוטי בשטחים אשר יבוליהם היו נמוכים במיוחד. שטחים אלו היו בלתי מתאימים לפרדס, בעיקר מבחינת טיב האדמה.
לפיכך בשנת תשל"ו נותרו בפרדס 318 דונם אשר התחלקו לשני אזורים:
מזרח מערב
שמוטי נושא פרי 50 ד' 55 ד'
ולנסיה נושא פרי 35 ד'
אשכוליות נושא פרי 18 ד'
אשכוליות משונטע 52 ד' 85 ד'
מיכל משונטע 23 ד'
---------- -----------------
סה"כ 178 ד' 140 ד' 318 ד'
בדיאגרמות שלהלן יש נתונים על רווחיות הזנים השונים, בשנים תשל"ג-תשל"ה, בלירות לדונם במחירי תשל"ה (כלומר- מנוכה מהשפעת האינפלציה)
כמובן שהתרומה לעבודה ולמים נעה בהתאמה לגובה התרומה לדונם.
בבואנו להעריך מהם הסיכויים לעתיד התבססנו על ההנחות הבאות:
זן יבול לדונם אחוז בררה תרומה משוערת
(בטון) (בל"י לדונם)
-------------- -------------- ---------------------------
אשכוליות 6 40% 1341
ולנסיה 3.5 35% 1437
שמוטי 4 30% 570
מטבלה זו נראה כי בזנים אשכוליות ושמוטי ניתן להגיע ליבולים אשר יבטיחו תרומה יפה לדונם.
עיקר הבעיה היא ברווחיות הנמוכה של השמוטי. כאן המקום לציין כי התרומה בגידולי שלחין נעה בסביבות 1300 ל"י לדונם כאשר תרומה לעבודה ולמים גבוהה ברובה מזו של הדרים.
האפשרויות הבאות עמדו להחלטה
1. השארת שטח הפרדס כמו שהוא.
2. עקירת חלק מהפרדס או כולו.
3. השקעה ברישות הפרדס על מנת להגיע להשקאה קבועה,
דבר שצריך להביא להגדלת היבול.
כאמור הוחלט על עקירת כל החלק המערבי, וכן על סידור השקאה קבועה בחלק המזרחי. מהסיבות האלו:
1.חלק ניכר מהשטח במערב נטוע בזן שמוטי אשר לפי התחזיות אינו יכול להתחרות בגידולי השלחין המקובלים אצלנו.
2. החלק השני במערב משונטע אשכוליות, השנטוע אינו מוצלח ביותר ויש להניח שיעברו שנים עד שנוכל לזכות בהכנסה סבירה.
3.הקרקע במערב אינה מתאימה להדרים, לעומת זאת נראית מתאימה לכותנה.
4.החלק המזרחי נטוע על אדמה קלה, מתאים להדרים, ומהווה יחידה נוחה לטיפול. הרכב הזנים נראה כמבטיח להשגת תרומה יפה. השקאה קבועה תביא ליעילות וחיסכון בעבודה ובמים.
אנו מקווים שביצוע החלטה זו יביא לשיפור ברווחיות הפרדס והמשק, ותעלה את הענף על דרך המלך.
יהודה אפרתי |
