מבית גליון 350 17.8.1966 גליון חגיגי במלאת 25 שנה להתישבות ביבנה ההחלטה על מקום התיישבות הקבע
בתחילת שנת 1936 הצטרף לרודגס גרעין שבא מגרמניה.
חברי הגרעין שהיו צעירים מחברי רודגס לא רצו בהתחלה להצטרף לרודגס שחבריה נראו להם "זקנים", ובמקום זאת לעלות להתיישבות חדשה.
לאחר דיונים הוחלט במזכירות הקה"ד שהם יצטרפו לרודגס וכך הווה.
הצטרפות זו הכניסה דם חדש ותוסס לרודגס. בין היתר דרשו חברי הגרעין לקיים דיון חברים על כל חברי רודגס. באותם ימים חשבו ברודגס על התבססות במקום. דבר שהיה למורת רוחם של הצעירים ואומנם כשהתקרב מועד העלייה לטירת צבי עזבו אותנו כעשרים וחמישה חברים והצטרפו לעולים להתיישבות בטירת צבי.
הסיבות לרצונם של חברי רודגס להישאר במקום היו מבוססות על היתרונות שבקירבה למרכז הארץ והשכנות למושבה. חיפשו ומצאו לכך גם הסבר אידיאולוגי, כמו הרצון להשתתף במצוות כיבוש העבודה מידי הערבים בפרדסי פתח תקווה, וכן הרצון להשפיע על המושבה בכוון שלנו.
ברוח זו החליטה אסיפת החברים להישאר ברודגס ולהתבסס מבחינה משקית ע"י תוספת קרקע, העניינים לא הסתדרו כפי שרצינו והמצב החל להשתנות. התברר שאין במקום שטחי קרקע פנויים ואף מצב חוסר העבודה במושבה הלך והחריף. נוסף לזאת לא רצינו לבסס את קיומנו על עבודה שכירה. פנינו למוסדות המיישבים, בתמיכת המרכז החקלאי, בדרישה לחפש לנו מקום להתיישבות.
לאן נעלה?
באותם שנים היו המילים : "חלוציות, התיישבות, וגליל"-מילים נרדפות,
הגליל פרושו היו מים בשפע, קרקעות פוריות, מרחבים ונוף רומנטי, אומנם ידעו שבאזור החולה יש קדחת והתנאים רחוקים מלהיות מזהירים, אבל הרעיון לעלות לגליל משך והלהיב ובמיוחד לאחר השנים הארוכות של הישיבה ב"רודגס".
לבסוף הוחלט באסיפה לעלות לאזור החולה.
באותה תקופה החלה ההתיישבות ל"מצודת אוסישקין", אזור דן-דפנה כיום,
הרעיון היה ליצור אזור התיישבותי בו תהיינה מיוצגות כל התנועות החלוציות ובתוכן גם הקיבוץ הדתי. הצעות אחרות לא היו באותה תקופה.
אזור הדרום לא היה ידוע אז בכלל ובוודאי לא כאזור התיישבותי.
הדרום(אזור יבנה למשל) היה ידוע כאזור שחון ללא מקורות מים ואדמות מנוצלות ובלתי פוריות.
ברוח זו התחלנו להתעניין באזור הגליל. שלחנו אנשים לבדוק את התנאים ולמצוא שטחים הראויים להתיישבות ולהכין מקומות עבודה.
הרפתקאות בגליל
עדיין לא הוחלט שום דבר אומנם, אבל היינו צריכים להבטיח לעצמנו את האפשרות לעלייה לאזור מצודת אוסישקין.
מספר מנחם ב.ד.: באותה תקופה לא היה זה מספיק שהמוסדות הבטיחו לקבוצה מקום לעלייה, כי בין התנועות החלוציות הייתה התחרות חזקה על מקומות הישוב והייתה נטייה ליצור עובדות ע"י עליות פתע על הקרקע כשם שעשו זאת כלפי השלטונות הבריטיים.
לאחר שכבר עלתה קבוצה כזאת אי אפשר היה להורידה ואף הסוכנות "בעל כורחה ענתה אמן" ועזרה להם בתקציביה. מסיבה זו היה צריך להבטיח שהמקום המיועד לנו לא ייתפס.
שלחו אותי לגליל בשליחות סתר לבלוש ולרחרח באזור, לחפש מקומות עבודה עבור "פלוגת עבודה" שהייתה צריכה להישלח לאזור, כפי שהיה מקובל אז והעיקר, לפקוח עין ביישובי הסביבה ולראות אם לא מתארגנת שם איזו קבוצה חדשה לעלייה לקרקע.
אסור היה , כמובן, לגלות את מטרת שליחותי אבל גם לא היה קושי מיוחד בהסתרת הדבר כי היה חוסר בכוחות עבודה וכל מי שבא לעבוד התקבל ברצון.
גרתי בכפר גלעדי ועסקתי בעבודות שונות בכל האזור, למן סיקול אבנים ועד עזרה בעלייה לישובים חדשים. כך הסתובבתי בכל האזור והתרשמתי מאוד מהנוף הגלילי ומהתנאים החקלאיים המבורכים של חבל ארץ זה בו גדלו באותה עת תירס ודורה. המקום אליו הייתה צריכה קבוצתנו לעלות היה ליד הכפר הערבי נעמ'ה, היום כפר בלום.
התרשמותי החזקה מהמקום עשתה אותי לתומך נלהב בעלייה לחבל ארץ זה.
בררתי גם את האפשרויות להקמת פלוגת עבודה בראש פינה ואומנם עד מהרה נשלחו ראשוני החברים לראש פינה להקמת הפלוגה.
לאחר שבועות אחדים חליתי כהוגן בקדחת ונאלצתי לחזור לרודגס, שם כבר היה הוויכוח על מקום העלייה ליבנה או לגליל בעיצומו.
17/8/1966 |
