המעבר ליבנה
דוד יעיר היה בין הראשונים שעלו ליבנה ואולי הוא החבר הראשון ממש שעלה להתיישבות ביבנה. היה זה בתקופה שהתחילו לחפור את הבאר והיה צריך לשמור על הרכוש בלילה.
"מאז נשארתי" מספר דדה, "ללון על הגבעה החשופה שלא היה עליה שום דבר מלבד שדות מעובדים, וציוד הקדיחה של הבאר. כל יום לאחר גמר העבודה היינו חוזרים לגן יבנה להתרחץ, ואח"כ הייתי עולה בחזרה ליבנה ללינת לילה. כך נשארתי פה לשמור גם בתקופת החגים עד אחרי סוכות.
מציאת המים בבאר ושאיבת הניסיון היו נקודות מפנה בהחלטת המזכירות להתחיל בעלייה של ממש, אולם עדיין רצו לעכב את העלייה עד האביב.
באותו זמן התחיל הגשם והיה קשה מאוד לעבור כל יום את הדרך לגן יבנה ובחזרה, לכן רצינו לעלות כבר למקום ממש.
אולם המזכירות שישבה ברודגס סירבה לכך עד שלבסוף החלטנו שאנחנו יודעים יותר טוב מאנשי רודגס מה שנעשה כאן וים אחד עברנו על כל ציודנו ליבנה.
בינתיים הספקנו כבר להקים את המבנה הגדול של סככת המכונות שאח"כ הפכה למוסך ואת מבנה הפח שהיום עומד מוזנח בפינת אזור הלולים ליד בתי האימון. מבנה זה כלל חדר מגורים, מטבח וחדר אוכל.
חומרי הבניין שהועמדו לרשותנו היו ציוד ש"הוחרם" ע"י הסוכנות מהמחנות הבריטיים כמו שקי מלט ופחים מהם הקמנו את המבנים הראשונים.
בתחילת החורף גרנו באוהלים, אולם החורף הקשה ובעיקר סערות הרוחות העזות אילצו אותנו לעבור לסככת המכונות.
בסככה זו, בה הצטופפנו בלילות, היו ארבעה שערים כבדים שאדם יחיד לא היה יכול לפתוח אותם לבדו, וכל פעם שמישהו היה צריך לקום באמצע הלילה היה צריך להעיר כמה חברים שיעזרו לפתוח את הדלתות.
פעם אחת בלילה אפל הלכו כמה חברים מ"חדר האוכל "למבנה המגורים שלהם שעמד במרכז אזור הלולים היום, אבל מפאת החשכה לא הצליחו למצוא את דרכם והלכו בקשת רחבה מסביב למבנה עד שהגיעו שוב בחזרה לחדר האוכל שהיה מואר באמצעות "לוקס"
17/8/1966
דדה יעיר
.
|
|
|
|
