זיכרונות של פלח
בימים הרחוקים ההם כשפלח היה פלח לא כל אחד זכה להיות טרקטוריסט.
היה אז במשק טרקטור אחד ושני טרקטוראים. תאו פלק ואלי ראבד ושניהם היו תמיד מתווכחים על הבכורה על הזחל הקטן ה"עשרים ושתיים".
כשנכנסתי לעבוד על טרקטור, מספר מאיר בר שלום, ישבתי קודם חצי שנה ליד הטרקטוריסט הותיק אלי ראבד, עד שלבסוף נתן לי לנהוג לבד.
בעונת הקציר עבד הטרקטור בשתי משמרות ביום היה קוצר ובלילה היה חורש. קצרנו בקומביין "אוליבר" היה זה כלי משומש במצב גרוע שהיה מתקלקל לעיתים קרובות ועי אפשר היה לקצור בו חצי שעה ללא קלקול. כלי זה ממש קיצר את חיינו.
לאחר זמן שכרנו קומביין אליס בקבוצת חפץ חיים שעבד ללא כל תקלות ואנחנו עמדנו והתפלאנו איך שהוא עובד כל כך טוב.
באחד מימי הקציר הראשונים כשעוד היינו ביחסים טובים עם שכנינו הערבים, לפתע באמצע הקציר התרומם הטרקטור על ערמת קש. התברר שהערבים החביאו בגניבה שקים מתחת לקש הקצור כדי לסלק אותם בהזדמנות קרובה.
יום אחד כשיצאנו לעבודה, עברנו בדרכנו על פסי הרכבת כשלפתע נתפסה שרשרת הטרקטור בפסי המסילה והמנוע כבה.
באתם ימים היו עוברות רכבות צבאיות רבות במשך היום בדרכן מעזה ליפו וכל רגע הייתה יכולה לבוא רכבת. לא הצלחנו להניע את הטרקטור.
מה עשינו? הכנסנו את הטרקטור למהלך אחורי ובעזרת ידית ההנעה סיבבנו את המנוע לאט לאט עד שהזזנו אותו אל מעבר למסילה.
כשגדל מספר הטרקטורים לשנים ונוסף לנו טרקטור גלגלים הוא התשיעי, יצאנו לעבודות חוץ בחריש אצל הערבים.
כל חמולה הייתה שוכרת לה טרקטור ולאחר שרוכזו כל הטרקטורים בכפר היו יוצאים לחרוש בשדות. היינו עובדים בשתי משמרות תוך התחרות עם בעלי טרקטורי זחל יהודים. הערבים היו רוכשים לנו כבוד רב על חריצותנו והיו גם משלמים כסף טוב.
"כבדהו וחשדהו", הערבים היו באים לבדוק את עומק החריש לעתים קרובות ולפעמים היו מגיחים באמצע הלילה מהאפלה ובאים לראות אם הטרקטוראי לא הרים את המחרשה כדי לחרוש יותר מהר.
לעתים הייתה המחרשה מתקלקלת באמצע העבודה ואז היה צריך להביאה לתיקון, לא כמו היום כשקוראים למכונאי והוא בא לשדה לתקן.
פעם אחת נשבר מנגנון ההרמה של המחרשה ואז פירקתי את המחרשה, העמסתי את החלקים על חמור וחזרתי הביתה.
רק מתוך הכרח וחוסר ברירה למדתי לפרק ולהרכיב מכונות וכלים, עד שברבות הימים נעשיתי גם אני למכונאי.
סיפר: מאיר בר שלום
17/08/1966
|
|
|
|
