נפתולי חברי ההכשרה
גמר תקופת הלימודים ביבנה ופנית החברים לסמינריונים השונים מסמן לחברי ההכשרה גם סיום מחצית תקופת ההכשרה .יפה היא השעה להעיר הערות אחדות.
חברי יבנה התרגלו במרוצת הזמן לארח מחזורים מידי שנה. יודעים הם היטב את הסדר השנתי וכל המיוחד שבבואם של החברים הצעירים האלה, שרובם מגיע הנה בהיותם בני 17 שנה, היינו בני כיתה י"ב שלנו.
לכל מחזור הפנים המיוחדות שלו, אם גם הבעיות בדרך כלל זהות.
ישנם מחזורים המתקבלים בהבנה ובשמחה ע"י בני גילם בקבוצה, ואילו אחרים, אשר אינם יודעים את תפקידם האחראי במידה מספקת ואינם עושים מאמצים לקשור קשרים.
ברצוני לדון הפעם –אם גם בקיצור- בשאלה המכרעת: מה הסיבה, שמבין מספר רב מאוד של בני עקיבא בצפון אמריקה, כה מעטים הם הבאים לשנת הכשרה אלינו, והרי כל החינוך בגילאים הצעירים מכוון ליציאה להכשרה או למכון למדריכי חו"ל.
דומני שחברי יבנה וצעיריה לא עסקו בסוגיה זו די הצורך.
להלן אשתדל לתת תשובות אחדות, שיש בהן משום תשובה, בלי כוונה למצות את הנושא.
השאלה הולכת ומחריפה כאשר אנו נוכחים לדעת, שרבים הם החברים מתנועת בני עקיבא הבאים אמנם לשנה לישראל, אך פונים למסגרות אחרות, כגון "מכון גולד" מטעם המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של הסוכנות היהודית, ל"מכללה ללימודי יהדות" (בשביל בנות) של הרב קופרמן בירושלים, לאוניברסיטאות ולישיבות השונות, ובפרט לישיבת "כרם ביבנה"
אשר גם אליה מכוונת המחלקה הנ"ל של הסוכנות היהודית את הבחורים המתאימים בגולה.
יש להניח שכמספר חברי ההכשרה השנה, כן מספר החברים והחברות הלומדים בכל המוסדות האלה.
יוצא מכאן, שכמספר חברי ההכשרה השנה, כן מספר החברים והחברות הלומדים בכל המוסדות האלה.
יוצא מכאן, שעל התנועה בצפון אמריקה לכוון את מאמציה בשני כיוונים
א)ליציאה לישראל למשך שנה אחת.
ב)ליציאה לאחת משתי התוכניות שלה.
הקשיים הקשורים בכך נמצאים בשני מישורים שונים, והצלחה באחד מהם אינו מבטיח תמיד גם הצלחה במישור השני.
א)על החניך להחליט ללכת בדרך הבלתי מקובלת הזאת, שנשארה עד היום מהפכנית, הרי היא ההכשרה.
ב)עליו להשיג את הסכמת ההורים לתוכנית הזאת.
ברור שמצטרפות עוד צרור של בעיות, ולכן לא קל הדבר לנסות ולקבוע "כללים" כלשהם. דרושה זהירות מחד, ואומץ לב מאידך להביע דעה בכל הנוגע לעניין זה, אך חשיבות הנושא מחייבת לומר משהו.
1.החינוך בארצות אלה הוא-כמו בארצנו- תכליתי מאוד וממושך מאוד. כאשר התלמיד מסיים את בית הספר התיכון, הרי עומדות לפניו ארבע שנים של לימוד במכללה עד להשגת התואר הראשון. ואם הדבר כך בכל חוגי הנוער, הרי מתוספות אצל חברינו הלימודים התורניים. כמעט אצל כל הבנים ואף אצל חלק גדול של הבנות אין זה מספיק לקלוט את החומר ולעבור את הבחינות, אלא רוב רובם גם ישתדלו להשיג ציונים טובים.
בל נשכח, שהחברים נדרשים-על אף הלימודים האינטנסיביים האלה- להקדיש זמן רב לתנועה.
2.בדרך כלל לא הסתפקו החברים בקבלת התואר הראשון , אלא מקובל הוא, שיש להמשיך וללמוד עד לקבלת התואר השני בלימודים הכלליים, ולגבי חלק מן הבחורים גם לקבל "סמיכה".
3.יוצא איפוא, שכל סטייה מן הדרך המקובלת, יש בה משום הפסד זמן יקר, כי על כן עלינו לקבוע את העובדה, שהלימודים בהכשרה אינם מזכים אלא רק במספר קטן של "נקודות" ואף אלה "מוכרות" רק באוניברסיטאות אחדות.
4.ועוד: במשך חודשי "העבודה המלאה" שוכחים החברים את הרגלי הלימוד הצרוף והרצוף ועובר זמן מה עד אשר יקנו שוב את השקידה והעיון.
5.בזה ניתן להבין את ההעדפה של מוסדות לימודיים טהורים בישראל כגון ישיבות, מכללות ומכונים על פני תוכנית ההכשרה, כי הרי ברוב אותם המוסדות אין "מפסידים" זמן, אדרבא, הלימוד שם מזכה את הלומדים
ב"נקודות", והוא משתלב שילוב מלא בתוכנית הלימודים "שם".
מצד שני אין "ערך" רב לאותם הערכים שאפשר לראותם מקרוב בחיי הקבוצה,
כגון: עבודת כפיים, שוויון, לימוד לשמו, עזרה הדדית ועוד.
6.הקונגרס הציוני האחרון עמד אומנם בסימן "פנים אל הגולה", אך המציאות היא שההכרזה הזאת כמעט ואינה מודגשת אצל תושבי המדינה ואף לא באווירה הכללית מעבר לים, ולא כאן המקום להיכנס לפרטים.
7. גורם מכובד ביחס ההורים מהווה "מה אפשר לספר לקרובים, לשכנים ולשאר המכרים על מעשה הבן והבת".
והרי מובן, שלכבוד יחשב למשפחה שבן הטיפוחים שלה נמנה עם בחורי ישיבה מפורסמת בישראל או על חוג סטודנטים באוניברסיטה מסוימת בישראל. אך מהו הכבוד והתהילה בו יוכל האב להתפאר, כאשר יקרא ממכתבי צאצא ובהם מסופר על גיזום המטע, על העברת צינורות ההשקיה, על שטיפת רצפות בבתי הילדים, על צביעת מתכת במסגרייה או על תליית בגדים במכבסה?
מה בושה תכסה את פניו כאשר מכרו או קרובו יספר על התקדמותו של בנו הוא בלימודים, איך טיפס מעלה מעלה בשלבי התורה והמוסר, ומאידך התכשיט שלו יכתוב בעיקר על חוויותיו הראשונות והמאוחרות יותר בעבודתו בשדה ועל קניית הרגלים של פועל חקלאי!
יובן, לכן, שאף אותם החברים שרצונם עז לבוא להכשרה, צריכים להתגבר בדרך כלל על התנגדות מנומקת היטב מצד ההורים.
סימן מעודד הוא לנו, שעל אף הכל מוסיף המפעל למשוך את טובי החברים, ובפרט העובדה, שבמקרים רבים בא הילד השני והשלישי שלאותה משפחה
אלינו, זה יקרה לרוב כאשר ההורים ביקרו בישראל, הכירו את חיי הקבוצה וראו במו עיניהם שהשהייה אצלנו כדאית היא מבחינה זאת או אחרת.
ראויים באי ההכשרה להערכה והערצה על עצם העובדה שניצחו במלחמה והגיעו הנה, ובמיוחד, כאשר גם מצליחים להתגבר על הקשיים כאן, להשתלב במעגל העבודה הפיזית, לקיים חיי חברה תקינים ולהפיק תועלת מתוכנית הלימודים המגוונת.
מיכאל פרלמן
גליון פורים תשכ"ו
|
|
|
|
