דברים שנאמרו בחנוכת חדר חולים החדש מבית 2/7/1976 אפשר לומר שכולנו ביבנה- וותיקים ותלמידי וותיקים ובני וותיקים- כולנו בוגרי ביה"ס של רודגס. בי"ס של צמצום והסתפקות במועט -אם מתוך הכרה ואם מתוך הכרח- לכן אומרים החברים על הבניין שלנו: איזה פאר, איזה לוקסוס! אולי יותר מידי?
אמרו חכמים: "אסיא דמגן מגן שוי" (רופא בחינם שווה חינם) ומה שאמרו על רופא, ראוי שייאמר על אחת כמה וכמה על שירותי בריאות. רק בניין טוב ישרת אותנו כראוי, נוסף לזה אנו רוצים שהחברים החולים יבואו לחדר –חולים כדי להקל על השרות והפיקוח. ורק על ידי בית חולים ברמה דומה לזו של הדירות נוכל להגיע לכך.
בצדק אנו גאים על רמת שרותי הבריאות בישראל בכלל ובקבוץ בפרט. האם זה דבר חדש?
יש בידי הקיבוץ תקנות והחלטות של חברת "גומל דלים" בעיר מולדתי גוריציאה משנת תע"ג. 1713.
חברה דמוקרטית וולונטרית בה היו מאוגדים כנראה לא יותר מ-25- בתי אב (כי הקהילה הייתה קטנה) נהגו להצביע על כל סעיף וסעיף מהתקנון בעד.. נגד.. נעדרים,, מסיבה מוכרת..
-כל אחד חייב לשלם מס אחיד הנקרא תמיד.
-במקרה של מחלה- ביום השלישי להתחלת החום מכניסים קודם כל בית דין של 10 הדיוטות והחולה אומר וידוי ומאז הוא זכאי לכל העזרה הרפאית: כך וכך לשבוע לקיומו, תשלום מלא על כל ביקור רופא, כך וכך על הקזת דם או עלוקות או אפילו חוקן...
-הגזבר משלם כל הוצאת רופא או מנתח וגם תרופות לרוקח- רק תמורת חשבון חתום..
-כל יום מוטלת על 2 חברים מצוות ביקור חולים ומי שלא קיים את המצווה ביום המיועד חייב בקנס.
האם השתנה הרבה?
אולי לא כל אחד אומר היום וידוי, ובמקום הקזת דם יש לנו היום שקיעת דם, אבל הדאגה לשירות הבריאות נשארה דאגה קבועה של כל ציבור יהודי.
מה יש לנו פה? על שטח של כ-300 מ"ר יש אגף לנוער נפרד עם כל השירותים.
נדאג שתהיה שם טלוויזיה נפרדת ואנו מקווים שהאחראיות תדענה למנוע רעש והפרעות.
חדר אוכל משותף, מרפסת שממנה אפשר יהיה לצאת לגן... מטבח, פינת מבקרים ומפגשים,
אגף למבוגרים. ואגף מיוחד לחולים הנדרשים ליותר שקט.
כל זה באזור גם מרכזי וגם שקט, רחוק משכונות הקיבוץ.
כשאנו באים לחנוך את הבית החדש- כמה זה נוח ונעים! אנו מעריכים עוד יותר את המסירות של החברות שעבדו בבניין הישן בראשו לנה הממשיכה בבניין חדש יחד עם שרה טסלר. ואתה שפרה ואחרונה נציגת הדור הצעיר גב' קנולר בבניין רעוע שעבר שיפוצים רבים הצליחו ליצור אווירה ביתית, הגורם האנושי הוא המכריע אבל ראוי גם לתת פרס למאמץ:
הבית הזה היפה והיעיל צריך לתת סיפוק לכל אלה שציפו לו במשך שנים. במיוחד הצוות הרפואי ד"ר וייסקופף ואילזה ראבד.
אני יודע שאני נכנס לשדה מוקשים שעה שאני בא להזכיר את שמות החברים שתרמו באופן מיוחד להצלחת הבניין הזה, כי אין לי ספק שאשכח רבים וטובים וחשובים אבל נראה לי נכון להסתכן ולציין שחלק מהחברים תרמו מעבר לחובתם והשקיעו מחשבה , זמן ויוזמה בבית הזה.
משה תשבי זרק את הרעיון לחלל הקבוצה והחדיר ביננו את הכרת החשיבות של מפעל זה.
יהודית ארליך עם ועדת הבריאות הקודמת בעיקר צילה אניקסטר ועליס איתן נטלה על עצמה חלק מכריע בהקמת הבית ואתה יוסקה עמיר .
מלחמת יום הכיפורים פרצה כשהבניין הוא בתחילתו, וקשה לנו היום להעריך כמה קשיים וכמה מכשולים עמדו בדרכם של הממונים על ביצוע התוכנית.
השלב האחרון היה בידי אורי עם ועדת הבריאות שלנו בעיקר נחמה יהושוע יחד עם ברוריה אריכא ואלישבע פרלמן.
אם הבית יצא כל כך יפה זה בעיקר בזכותה של נחמה שידעה לשתף במשימה חברים בעלי טעם כמו נטי מלר ורמי עפרוני ורבים אחרים.
ממלאת אותנו גאווה מיוחדת המחשבה שרוב העבודות נעשו על ידי חברי יבנה, נגרות, חשמל, איסטלציה וכו'.
ידוע שבלי גדליה אין לתכנן בניין ביבנה, וכך אין רהיט, דלת או חלון שנוצרו ביבנה בלי טיפולו של מרטין איתן בקניית העץ בתכנון או בביצוע ותודה לצוות הנגרים: צבי אפרתי, אריאל דיטור ואהרון שסיפקו לנו עבודה ברמה גבוהה באמת, רפי פלק עם החברה שלו הכניסו בתוך הקירות פקעות חוטי חשמל מעוררי סחרחורת והאינסטלציה- כל הכבוד פועלת מצוין.
מה יותר? נותר רק לברך את הציבור בברכה אחת ב"מאמע לשון" אוף נישט צוא בעדארפען!
אמרו רבותינו: כבד את רופאך עד שלא תצטרך לו והדבר אמור גם לשירותי רפואה כמו בתי חולים.
נקווה שבבניין הזה יישאר ריק רוב ימות השנה אבל.. ברכה זו לא בשמים היא: בידינו למנוע מעצמנו הזדקנות טרם עת, והחלשת הגוף ללא סיבה.
מבית 1976 ערב שבועות ברטי אקרט |
