על השמרטף ועל תינוקות.... קודמו הטבעי של השמרטף הוא הכלב, שתפקידו מאז ומתמיד היה לשמור. תגובתו הטבעית לכל רחש היא הנביחה המודיעה מצד אחד על המתרחש, ומצד שני עלולה להפחיד ואפילו לגרש את עושה הרעש . על ידי זה ממלא הכלב את תפקידו בנאמנות. דורות קודמים הסתפקו בשומר נאמן זה. הימים חלפו ואמנם כלבים ישנם הרבה, ומעטים הם , ולכן נובחים הכלבים כשאין צורך בכך, וישנים הם כשבעליהם שומרים עליהם.
היום בא השמרטף במקומם, הוא פועל ביתר יעילות, ויתרונות רבים לו. הוא מודיע על כל התרחשות, הוא אינו מפחיד את הפעיל שבהתרחשות זו כלל וכלל ומאתר את מקום המעשה ביתר דיוק.
והנה , עומדת אני לפני המכשיר המשוכלל ושומעת דרכו בכי. עדיין הבכי הוא אנונימי ועלי ללחוץ על מרכת כפתורים המציינים את הכוונים השונים, כדי למצוא את "מקור" הבכי.
כפתור א' מואר באמצעות לחיצתי וקול דק נשמע, לאו דווקא של ילד, אלא תקתוק עמום של שעון
ג' הכל שקט. אין גרים בו. ד' מודלק- הבכי בוקע משם. המכשיר פועל להפליא, קולו של ילד.
אולי אפשר לזהות מי בעל הקול? מתאמצת אני ומבחינה יפה את קרקור התרנגולות של "בית סוכנות"
הבכי נמשך, עלי להמשיך בלחיצת הכפתורים "כחול"- יללות בוקעות מן המכשיר, יללות בשני קולות, קול אחד טרטורים המלווים את השידורים הרגילים, וקול שני, קול רמאללה, שירה ערבית.
הגן הכחול משמש כעין תחנת שידור בשעה שלפני חצות. מ-"ב" עולה איזה רשרוש קל, חריקת דלת, ואיזו אימא טובה נותנת לילדה נשיקה בחשכת הלילה.
סוף סוף מאתרת אמי בכי, הוא בוקע מ"ירוק" שם הילד אולי יירגע אם אגיד מלים ספורות דרך השמרטף. במקרה זה אמרתי "אבוא מיד". הודעה זו קיבל מי שקיבל והתחיל לבוא לידי מבוכה. המבוגר המזדמן לשם שומע קולות. מניין- האם בחלום או בהקיץ!
מאז שיש שמרטף הכול שקט. הילדים יודעים ששומרי לילה אינם מאכזבים, והשומרים שקטים שסוף סוף משתלטים על כל השטח, על כל הילדים בכל המקומות בעת ובעונה אחת.
הרשרוש הקל שבקלים ואפילו געיית העיזים שבדיר מגיעים לידיעת השומר. ופתאום שעול איום , לוחצת אני על הכפתורים אחד אחד, ומכל מקום אותו שעול. מה קרה ? האם פרצה מחלת השעלת באותו פרק זמן בכל המחנה?
עומדת אני חסרת ישע לפני המכשיר המשוכלל המעביר את השיעול ההולך וגובר...
חיל ורעדה אוחזים אותי, צריך לראות מה יש כאן, פותחת אני את הדלת ובנשימה אחת אצים שלושה כלבים במהירות עצומה ונביחתם בחלל הלילה. מאוד מפחיד! בקושי אני נושמת, סוגרת את הדלת, השיעול בשמרטף נפסק- והבכי מתחיל.
השמרטף שומר על הטף ועל הכלב כאחד. אינו מבחין בין הקולות, אלא מוסר אותם לפי החוקים המיוחדים לו. קולות הכלבים גוברים, ומראה מרוץ של חיות מטורפות ויצורי הפקר רועשים. מפחיד. אלו ואלו - הילדים והשומרת רועדים בחזיון לילה זה.
מי יודע, ויבוא היום ויתקינו למכשיר חוטים נוספים שיאפשרו לא רק את השמיעה מרחוק, אלא גם את הראייה- מעין טלוויזיה, אך בינתיים צריך להחליט מי ישמור, הכלבים או השמרטף.
לשניהם ביחד אין מקום.
----------------------------------------------------------
והתינוקות הם מחוץ לתחום, השמרטף אינו קולט ואינו פולט את בכים אחד אינו מפריע לשני, שניהם בשלהם. השומרת מבחינה בבכי התינוק, מרגיעה אותו ורושמת את תוצאות הטיפול בגיר באותיות של קידוש לבנה על הלוח השחור. והנה מטפלת אני ביצור רך וחמוד, התינוקת מרוצה ונרדמת. הטיפול כאפס וכאין לעומת הזיהוי של התינוקת היפה.
לשווא אני מחפשת את שם התינוקת על הציפית, מגלה רק שם אנונימי: תינוקות.
עלי לחטט הלאה, איזה בגד פרטי נופל לידי, מסומן "מיכל". מיכל חמודה, השם נאה לך ואת נאה לשמך, של מי את? אם במקרה בשעת הדחק צריך לקרוא לאמך לפני השעה המקובלת, אל מי לפנות ?
רשימות התינוקות לא מצאתי. רק כוסות מסומנים בשמות מפוצצים:
עדו, אלדד, אורן, דורון, אופירה, מיכל...
משתפת אני את בן זוגי לשמירה בפתרון הבעיה. ממיינת קודם כל את השמות לפי בנים- בנות.
אחר מנסה להיזכר ב"בריתות" של השנה האחרונה. שנינו לא מוכשרים לפתרון החידה , ומסתפקת אני בעובדה שיש למיכל הורים בקבוצה, ומקווה שהטיפול המסור שלי ירגיע אותה עד אור הבקר.
חיכיתי לשעות הבוקר ממניעים שונים, אחד מהם שסקרנותי תבוא על סיפוקה.
כשבאו האימהות הראשונות, וכל אחת יכלה להיות אמה של מיכל, אומרות הן שמיכל כבר גדולה מידי ואינה בחדר . מתברר שטיפלתי ביעל הקטנה שירשה איזה בגד ממיכל.
בתקופת יעילות השמרטף פרימיטיביות כזאת על ידה!
ובכן עצה ייעוצה, לטובתכם ולטובת השומרת, השארנה כרטיס ביקור, השם המלא באותיות ברורות מעל מיטת התינוקות, וטעויות כאלו לא יקרו עוד.
רחל הישראלי
ידיעות יבנה 2/3/1964 |
