מתוך הדיונים של ועדת הבניין כ"ו כסלו תש"ג 5 בדצמבר 1942
הננו עומדים בסיום הפרק הראשון של תוכנית הבנייה שלנו ומן הראוי להתעכב פעם לזמן קצר בשאלות השונות מסביב לפרשת הבנייה. על ידי הבניינים שהקימונו אפשר כבר להכיר את צורת המחנה כפי שתאר לנו אותה האדריכל ל.
ובשעה שוועדת הבניין הייתה צריכה לקבוע את מקומו של כל בניין ובניין שניגשנו להקימו היה עליה לבחון שלוש בחינות:
1)עד כמה שאפשר להבליט ע"י הבניינים המעטים שאנחנו בונים כעת את הצורה הסופית של המחנה.
2)על אף השאיפה הנ"ל לא לגרום לדצנטרליזציה מיותרת.
3)לשמור על כללי השמירה והביטחון.
נביא לקמן כמה דוגמאות:
מקום בתי הדירה נקבע בעיקר על סמך הנקודות 1) ו3). אם ניגש עוד השנה לשתילת
שדרת הברושים המסובבת את הפארק ואת אזור הילדים תבלוט צורת הפרזל של בתי הדירה
ועל ידי זה הגוף העיקרי של המחנה, אבל זה מביא אתו דצנטרליזציה של בתי הדירה לגבי הבניינים
הציבוריים, כגון חדר אוכל, מקלחת, מחסן וכו'
למרות החשיבות שיש לנקודה 1) מהמבט האסטטי לא היינו בוחרים בקו הזה לולא טעמי הביטחון והשמירה.
בית התינוקות
בתי הילדים מסודרים בצורת משולש: בשורה הראשונה בית אחד, בשנייה שני בתים ובשלישית שלושה בתים.
מטעמי ריכוז היה חשוב לבנות את שני הבתים בשורה אחת, אבל את הבית של הסוכנות בנינו בשורה השלישית. כעת הוא משמש אפילו לדיור של ילדי בי"ס כאחד הבתים של הגן והגנון., והבית של נשי מזרחי מיועד לתינוקות לא רק לפי כוונת המקימים, אלא גם לפי הסידורים הפנימיים שהוכנסו בו. מאידך עמדה השאלה עד כמה תוכנית הסוכנות מתאימה לבית הפעוטים. מתוך כך יצא ששני הבתים מרוחקים אחד מן השני באופן יחסי מרחק רב.
הליפטים
כל זמן שעדיין לא התברר אם נעביר גם צריפים, והיו כאן רק מעט חברים, ריכזנו את הליפטים בשכונה אחת, כדי שלא להקשות על החברים ועל השמירה על ידי פיזור יתר.
כעת, כגמר הבניינים והעברת הצריפים נוצרה צפיפות איומה באזור הליפטים, על כן החליטה ועדת הבניין לחלק את הליפטים על יד הגדר הדרומית, המערבית והצפונית של המחנה(אזור השיכון)
של נקודתנו חוץ משני ליפטים שיעמדו בהמשך הקו, מקלחת-מחסן, ושלושה של ארבעת הליפטים העומדים כעת קרוב לגדר בין הבית הראשון והצריף השחור.
על ידי העברות אלו נמנע צפיפות בחלק זה של המחנה גם בהתחשב בעובדה שהמקום בין המחסן
למכבסה יהיה מיועד כולו לתליית לבנים.
במקרה שנעביר צריף נוסף מפתח-תקווה ברור שנצטרך להעביר גם את שני הליפטים בהמשך הקו מקלחת –מחסן.
בהזדמנות זאת כדאי לנגוע בעוד שאלה: לא פעם שמענו טענות מפי החברים, מדוע קבענו את החוטים לתליית הלבנים כל כך קרוב למכבסה, התשובה היא : ע"י כך נוצר חצר שירותים:
תחנת הגפירים(שלא תמשיך להיות שם, אלא הבניין הזה יהפוך לסנדלריה) ,מחסן, בית הכבוד, מאפייה.
כאן מרוכזים כל הבניינים הקשורים בשרות לחברים. המקום בין המחסן והמכבסה מיועד לתליית לבנים ועל ידי כך אפשר לקצר בהרבה את הדרך לעובדים בענף זה.
(בכוונתנו לסדר את החוטים על גלגלים ואז נשיג את הסדור המתאים ביותר:
מוציאים את הלבנים מהמכבסה על יד העמודים של החוטים ומורידים אותם על יד העמודים הדרומיים לצד המחסן. העובד עומד במקומו ותולה את כל הכביסה בלי לעבור את החוטים. מולו עומד עובד שני ומוריד את הכביסה כשהיא מתקרבת אליו.
מאידך עלינו לזכור שהשדרה הרחבה המקשרת את שני השערים מתחלקת לשני חלקים:
מן השער הצפוני עד המטבח העכשווי-בכניסה לקיבוץ, ומשם עד השער הדרומי- ביציאה לשדות.
מתוך כך מתברר ש"הרחוב" על יד המכבסה שייך כבר למשק.
יש לנו גם להתחשב בעובדה שמפעלי השירותים משתייכים לפי אופים גם לחלק המשקי של המחנה ויחד עם זה יש צורך בגישה נוחה מאזור הדירה.
(המשך יבוא)
|
