יהדות הולנד בשואה 25/4/1969
שיחה עם נפתלי אשר מראיין שמעון תדהר.
אתה שואל אותי , איך היה הדבר שאני הייתי אחד מן הבודדים בין יהודי הולנד, שפעל במחתרת נגד הנאצים?
למעשה לא הייתה כאן גבורה מיוחדת או אפילו תכנון מראש של אופן ההתגוננות, כי הכל צמח באופן כל כך אורגני. כל כך הדרגתי, שלא אוכל להצביע על מפנה פתאומי-דרמטי.
באמצע שנות ה-30 הייתי חבר בקבוצת הכשרה של חלוצים דתיים, שהכשירה עצמה לעבודה חקלאית, עד אשר יגיע תורם לקבל את הסרטיפיקטים .חליתי, עברתי ניתוח וכושר העבודה שלי ירד מאוד, כך שלא יכולתי עוד לעבוד כמו האחרים אצל האיכרים בקציר וברפת.
התחלתי להשתלם בענף הלול והייתי יותר פנוי מהאחרים.
באותה עת, אחרי הפעלת חוקי הגזע בגרמניה ואחרי סיפוח אוסטריה ל"רייך הגרמני" התחילה בריחה המונית של חלוצים אשר התכוננו לעלות.
הולנד הייתה אחת הארצות הבודדות באירופה אשר פתחה את שעריה בפני הפליטים.
היו קבוצות הכשרה אשר נדדו מדנמרק לאיטליה ומשם להולנד, ועם פרוץ המלחמה היו
למעלה מ-200חלוצים דתיים, נוסף למספר רב יותר מהזרמים האחרים. אחרי עלייתם של חברי בצורה בלתי לגלית באוניה "דורה" (הערה של ידידה ק.: אימא שלי, שולמית בר שלום ושרה בן אהרון –היו באונייה זאת) התמסרתי כולי לתפקיד של חיפוש עבודה אצל האיכרים, עבור החלוצים
שזרמו בלי הרף לארץ המקלט היחידה באירופה אשר נראתה בטוחה ואשר הייתה מוכנה לקבלם.
עם פלישת הגרמנים לארצות השפלה באביב 1940 התבדו כל התקוות, ואלו אשר נדדו למרחקים כדי להימלט מן המפלצת הנאצית שוב נלכדו בציפורניה..
אמנם בהתחלה הלך הכל בצורה "מתורבתת" ובכפפות משי ורבים רבים אף לא יכלו להאמין שבהולנד יקרה דבר כזה!
אני הייתי פסימיסט מטבעי, חשדן. ומהרגע הראשון חשתי שעומד להתרחש כאן דבר איום.
עם פרוץ המלחמה כבר הייתה לי מספיק עבודה כאיש קשר בין החלוצים הפליטים לבין השלטונות ההולנדיים ולאחר מכן עם השלטון האזרחי של הגרמנים.
בהתחלה נתנו להם רישיונות כעובדים חקלאיים חיוניים וזה נתן ארכה כדי להתחיל לארגן דרכי בריחה דרך בלגיה וצרפת ומעבר להרי הפירנאים לספרד ופורטוגל, ומשם לארץ. כי אחת הייתה מטרתם של החלוצים להתחמק מן הגרמנים, כדי לעלות ארצה. ומשם להמשיך את המאבק כדי לברוח מהולנד הכבושה המנוהלת מהרגע הראשון על ידי שלטון צבאי ואזרחי של הגרמנים, ארץ אשר רישום התושבים שלה נוהל באופן קפדני כבר 150 שנה, ארץ אשר פקידיה היו ישרים ויסודיים ובלתי ניתנים לשיחוד.
כדי לברוח משם היה צורך בהרבה ערמומיות, כושר המצאה ומזל.
אחת התחבולות שמצאנו עבור החברים שהתכוננו לברוח הייתה להתנדב לפלוגות העבודה של הגרמנים שיצאו לצרפת כדי לבנות שם ביצורים ושדות תעופה, בצורה זאת יכלו להרוויח כסף, לקבל אישור עם הרבה חותמות רשמיות ולעבור שני גבולות ודרך ארוכה בכיוון הנכסף אל החופש.
לאט לאט ובצעדים מחושבים היטב, מחושבים עד הפרט האחרון ומותאמים למזגם האוהד את היהודים של העם ההולנדי התחילה לכידת היהודים.
בתחילה רישום והדפסת האות "י" על תעודות הזהות, צמצום חופש התנועה, ריכוז היהודים למרכזים גדולים , ובסופו של דבר רק באמסטרדם, כינון ה"יודנרט" (ועד היהודים) שבמסווה שלשלטון עצמי היה עליו לעזור במלאכת הגירוש ובסוף: הגירוש עצמו.
לא חסרו גם "תקלות" בתוכנית השטנית שח הנאצים.
עוד בפברואר 1941 התקוממו פועלי הנמל של אמסטרדם אשר גרו בשכנות לרובע היהודי, והכריזו שביתה במחאה על הגירושים. השביתה דוכאה באכזריות, נרצחו בני ערובה בלא אבחנה ונאסרו רבים והובלו למחנות ריכוז. אז התארגנו קבוצות המחתרת הראשונות שהתנגדו בצורה אלימה לכובש הנאצי ואלה היו מורכבות ואלה היו מורכבות אך ורק מגויים.
אחרי גירוש של מוסד יהודי לילדים מפגרים( ולא דברו על רצח בגלוי! התירוץ היה למחנה "עבודה"
במזרח) התחלנו להרגיש שהאדמה בוערת תחת רגלינו. חיפשנו עצה כיצד להסתיר קבוצת ילדים,
חניכי עליית הנוער, ולא אזרחים הולנדיים, כי הרגשנו שתורם יגיע במהרה. זאת הייתה משימה כבדה מאוד, להעלים בבת אחת כ-70 בני נוער מעיני הנאצים. חיפשנו קשר עם המחתרת ומצאנו אדם, יופ ווסטרוויל שמו, אחד מחסידי אומות העולם שנתפס בסוף והוצא להורג על ידי הנאצים, אחרי עינויים.
האדם הזה דגל ב"התגוננות ללא אלימות" , בכלל אין קץ לרגשי התודה שאנו רוחשים לאנשי המחתרת הללו שלא נרדפו כמו היהודים, ורק מתוך רגשות חזקים של צדק ואהבת הזולת נרתמו לעבודה המסוכנת ורבים מהם שלמו בחייהם עבור האידיאל.
במהירות התארגנה קבוצת מחתרת של זייפני תעודות, אנשים שהובילו את הילדים לכתובות בטוחות, דאגו לכרטיסי מזון והשתדלו להציל עוד ועוד יהודים.
גם אני ירדתי למחתרת, הודות לחזות הארית שלי היו לי תעודות מזויפות והמשכתי לנוע בדרכים כל זמן המלחמה.
החזקתי קשר עם כל הבודדים הללו שהסתתרו במחבואים שונים, עודדתי אותם כמיטב יכולתי וברגע של סכנה, במקרה של חשש שמא נתגלה המחבוא, חיפשתי בעזרת אנשי המחתרת מקומות חדשים.
היו מקרים מופלאים של הצלת ילדים, כגון: במחנה הריכוז של יהודי הולנד, "וסטרבורק", היה נהג קטר של רכבת קרוניות שיצא מידי יום את המחנה להביא אספקה. הוא מצא שאפשר להחביא ילד מתחת לקטר, קשור ממש כמה סנטימטרים מעל הקרקע.
כך הוברחו החוצה מספר לא קטן של ילדים.
מצאתי שלא תמיד היו המניעים של אלה שהסתירו את הילדים כל כך כשרים. היו ביניהם נוכלים סתם, ששדדו את קורבנותיהם עד הפרוטה האחרונה ואחר כך מסרו אותם למשטרה.
אבל לא היו רבים. היו כאלה שסתם בעד בצע כסף הסתירו יהודים, והיו כאלה ,ורבים, שהסתירו אנשים וביחוד ילדים, על מנת להעביר אותם על דתם והפוך אותם לנוצרים.
ההחלטה להסתתר הייתה מלווה גם בלבטים נוראים...
היו כאלה שלא הסכימו להיפרד מבני משפחתם והעדיפו ללכת מאוחדים עד הסוף.
היו כאלה שמתוך הכרה דתית לא הסכימו להסתתר, וטענו שאם הקב"ה בזמן פורענות כזו לעם, אין להם רשות להתחמק מגורלם! ולעומתם כאלה שלא הסכימו למסור את עצמם חיים לידי המרצחים, הסתתרו וברגע שנתפסו שמו קץ לחייהם.
רוב החלוצים, אחרי דיונים נוקבים, הגיעו למסקנה שההסתתרות היא דרך לגיטימית להמשיך את המאבק והוא אמצעי להמשיך בניסיונות להגיע ארצה. לא מעטים מהם הצליחו בעזרת המחתרת, בעזרת מבריחי גבול מקצועיים ובעמל רב, תוך סיכונים וקורבנות, להגיע בסופו של דבר או לארץ או לאנגליה.
לי אישית גם לא חסרו הלבטים. להסתיר אישה בעלת חזות לא כל כך ארית בחודשי הריונה האחרונים לא היה מהדברים הקלים. בסוף מצאתי לה מקום במעון לאימהות לא נשואות בתנאי שאנתק איתה כל מגע.
הייתה תקופה שהתארגנה קבוצה של יהודים שנשלחו להם אשרות כניסה לארץ ישראל והגרמנים הבטיחו להחליף אותם בשבויי מלחמה גרמניים. להישמע לפיתוי ולצאת מהמחבוא ולמסור את עצמנו לגרמני? בסוף החלטנו שלא. וההחלטה התבררה כמוצדקת , כפי שהתברר אחרי המלחמה.
גם הצלות פלאיות ממש לא חסרו. פעם נעצרתי על ידי המשטרה בנסיבות מאוד חשודות כאשר הסתרתי על גופי תלושי מזון ויהלומים שהבטחתי למכרם עבור יהודי שאזלו לו המזומנים. התירוצים שלי לשוטרים לא הועילו והם הביאו אותי לתחנת המשטרה. בחיפוש נתגלו רק תלושי המזון ולמזלי לא היהלומים.
כנראה שהשוטרים היו "בסדר" ולא משתפי פעולה והם הודיעו לי שעלי לחכות בחדר בלי שמירה עד אשר יבררו עם הממונים מה יהיה בגורלי. ניצלתי את ההזדמנות שניתנה לי וברחתי מתחנת המשטרה. עד היום לא אדע איך הצלחתי בזה ואיך ניתנה לי האפשרות.
אחרי כמה ימים פגשתי שוב את אותו שוטר והוא עשה עצמו לא יודע. אז החלטתי שכדאי לי להעלם מהאזור הזה כי התחיל להיות שם "חם" יותר מידי.
הסתנן מלשין לתא המחתרת שלנו ורק במקרה לא נתפסתי כי איחרתי למפגש ששם הכינו לנו מלכודת, להצלות מעין אלה אין הסבר הגיוני.
מיד עם סיום המלחמה התחלתי לרכז את שארית הפליטה ולאתר ילדים שהסתתרו ולא תמיד היה זה דבר קל ונעים. לא מעט ויכוחים נוקבים נוהלו כדי להחזיר ילדים לחיק היהדות.
ריכזנו ילדים במוסד לשם עלייה וברגע שאפשר היה עלינו ארצה.
מפי נפתלי אשר
שמעון תדהר
|
|
|
|
