הייתי שומרת לילה
תפקיד חשוב ואחראי זה נמסר בדרך כלל רק לידי אבות בעלי ניסיון, אך באחרונה מסתבר שיש ,כנראה, מחסור במצרך חיוני ויקר זה בקבוצת יבנה ולכן גייסו אחד ירוק כמוני. הרעיון המרכזי בתפקיד זה הוא ההנחה, שצברים קטנים הם חמודים כשהם ישנים- אם הם ישנים. העובדה, שהברנשים הקטנים האלה יכולים להפוך לילה שקט בדרך כלל לחלום בלהות לא עלתה כנראה, מעולם על דעתו של סדרו העבודה.
על השומר להתחיל ב-21.30 כשה "עזר כנגדו" מתחילה שעה יותר מאוחר. לפי הכללים, על שניהם לטייל בצוותא מבית ילדים אחד למשנהו, כדי להשליט שקט, כאשר הילדים בוכים יש לתת להם מים, (אם הם רוצים או לא רוצים) ולכסות אותם בשמיכות בשעות הקטנות של הלילה.
התיאוריה הזאת כוחה היה יפה לפני שהמרחקים בין בתי הילדים הגיעו לממדים של היום.
עכשיו הנטייה הטבעית היא לשכב בכיסא נוח במרכז האימפריה הזאת ולקום רק כשאנטנת הרדאר
בצורת אוזן קולטת פקודה לפעול.
הערב מתחיל בצורה די חשודה: השומר מגיע למטכ"ל בית התינוקות, עמוס מזונות עבור פיקניק של חצות, ומספיק חומר קריאה לשעות הארוכות שלפניו. הקומקום כבר רותח כדי למנוע כל עיכוב בהכנת קפה מידית. השולחן, כשולחן של מנהל עסק גדול, זרוע פיסות נייר מכל הגוונים ומכל הצורות. בראשונה יש להכניס קצת סדר במבול פתקים זה ע"י חלוקת הפתקים לשני סוגים: הסוג הראשון הן "הוראות המטפלות" והסוג השני הם אלה המתחילות במילים: "נא להעיר אותי ב...."
כדי שלא יהיה משעמם כתוב כל פתק באחת משלוש השפות הרשמיות של יבנה.
והנה הערמה הראשונה, זאת של המטפלות, לאחר שתרגמתי אותן לעברית:
-ברל חולה
-לשמרל כאב ראש
-לרחלי הבטן כואבת
-תן לשמוליק לבכות
-אך לא לישראל
-חגית לפעמים בחלום מסתובבת
-את עודדי עקצה דבורה
-את אריה תכסה בשמיכה
-את יענקלה רק בסדין תכסה
-אל תסגור את הדלת כי יעל תבכה
-לשלמה תן מים לפי רצונו
-אם אברמל יבכה פץ' על הפופו
-נורית הייתה חולה
-יהודה יהיה חולה
-רותי מחלימה
גם המבוגרים דואגים שלא יהיה לך משעמם. את מוטל ואברהם שגרים בשני קצוות המשק יש להעיר בשעה 1.00 בדיוק. את בנימין יש להעיר ב4.15 ואת יעקוב שגר בחדר לידו ב-4.30
השעה היא כמעט 10.00 והשומר מחליט שהגיע הזמן לטיול קצר. אחרי כמה רגעים הוא חוזר לבסיס כדי למצוא, נוסף למספר פתקים חדשים, גם את אחד השכנים שהזמין את עצמו לכוס קפה וסיגריה.
השומרת נכנסת. שניהם מתחילים לתכנן את הפעולה הלילית. שקט בכל החזיתות. ממרפסת בית התינוקות משקיפים השניים על ממלכתם, מהגן הירוק בצפון עד בית הסוכנות בדרום ופעוטון ג' ממזרח. חבל שאי אפשר לראות את בית אורחים. לא תהיה לכן ברירה מאשר לעשות סיור ולבקר ביקור אישי אצל הנתינים.
עוד השומר מתבונן באידיליה שקטה זו וצריחה אדירה פולחת את האוויר. לא צריחה אחת- שתי צריחות משני כיוונים שונים. מה לעשות? לרוץ לזה ולתת לשני לצרוח עד שיהיה כחול או לרוץ לשני ואז הראשון יעיר את כל השכנות. צץ לו רעיון. הוא ירוץ לאחד והשומרת לשני. אך איפה השומרת?
היא הלכה בינתיים להשתיק צרחן שלישי! ובכן עליו לפתור את בעיותיו לבדו. הוא מחליט לטובת הילד במזרח ובצעדי ענק מתקרב השומר למטרה. הוא מגיע לדלת והנה מתברר לו שטעה בשיקולו. הילד מפסיק לבכות בעוד שהשני- במערב, שנעזב לנפשו, רחמנא ליצלן, ממשיך בצריחות קורעות לב.
אחורה פנה.
פתאום הלול של יבנה מתעורר, ומלבד קרקור תרנגולים ותרנגולות אי אפשר לשמוע מאומה, גם לא תינוקות צורחים. נו, גם זה לטובה. וכי אין אנו מצווים לברך על הטובה ועל הרעה?
חוזרים לבית התינוקות, ומשדלים את השומרת להכין צ'יפס, והארוחה מתחילה. גם שומר במשק שתפקידו לדאוג לפרות יותר נוחות וממושמעות מצטרף.
הגיע הזמן לכסות את הילדים. הטכס הזה הוא כמובן מכוון להורים, כי הילדים ממילא זורקים את השמיכות אחרי כמה דקות.
סוף סוף הגיע הרגע לסיבוב אחרון, סגירת וילונות ודלתות. כמובן הילדים מתנגדים לפעולה זאת בכל תוקף, והשומר עובר מחדר לחדר על בהונות רגליו לבל ייתפס על ידי אחד מהילדים.
את ילדי הגן ,כמובן, הוא לא מצליח לסדר, קול צחוק דק מחכה לו "אני רוצה מים" הוא מביא מים.
"גם אני צמאה" -הוא מביא , וגם כוס רזרבית בידו. כוונת הטכסיס היא כמובן לבלבל את האויב, כדי שישכח לסגור את הדלתות ולכבות את האור. אך השומר, כחייל ותיק ומנוסה לא נסוג . הוא סוגר בשקט את הדלת ומכבה את האור.
התגובה לא מאחרת לבוא, בשקט נפתחת שוב הדלת ויד קטנה מדליקה את האור.
אלמלא הגיעה השעה להעיר את החברים, אזי סגירת דלתות, פתיחת דלתות, כיבוי אורות, הדלקת אורות...היה נמשך עד לניצחון....הילדים, כמובן.
השומר בקושי עומד על רגליו, אך הדרמה עוד לא הגיעה לקיצה. כעכבר מורעל מתרוצץ השומר מפינה אחת של המשק לשנייה כדי להעיר כל אחד בזמן המדויק. כמובן ,אפילו שומר אינו יכול לחוקי הפיסיקה, שאומרים שאדם לא יכול להיות בבת אחת ביותר ממקום אחד. אך הוא מנסה להתחכם על חוק זה והתוצאה היא, שהוא מעיר את האחד חמש דקות מוקדם, ואת השני חמש דקות מאוחר מידי.
תגובת החברים היא שונה: האחד קופץ מהמיטה בשומעו את צעדי השומר על המרפסת.
השני מסרב לקום אלא לקול שופרות. וכמובו ישנו גם הטיפוס האדיב. הוא שואל את השומר ,מה השעה, מפהק ומסתובב לצד השני, וניסיון נוסף להעירו מביא את אותן התוצאות.
בערב הבא מוצא השומר על השולחן פתק, בו שואל הברנש האדיב הזה ברוגז, למה לא העירו אותו.
עייף ורצוץ מסיים שומר הלילה את ליל עבודתו.
בהגיעו לביתו הוא זוכר ששכח את המגדל, זאת אומרת, ללחוץ על כפתור הקסמים שמספק מים חמים לבתי הילדים .
סוף סוף הוא באמת בדרך לביתו. "נו זה לא כל כך נורא" הוא חושב- עוד לילה אחד וגמרתי"
כך נראה המצב עד שהוא נכנס לחדרו.
על שולחנו מונח פתק מסדרן העבודה:
"אבקשך לשמור שבוע נוסף, לא מצאתי מישהו אחר"
רמי עפרוני 14/11/1962 |
