דברי אברהם שטיין בסיום ההכשרה של מחזור י"ב
כשהייתי בהכשרה לפני שש שנים, יצאתי יום אחד לכביש החוף לתפוס טרמפ לתל אביב. אחרי דברי אברהם שטיין בסיום הכשרה מחזור ז'
כשהייתי שחיכיתי כרבע שעה אוטו פרטי עצר בשבילי והתחלנו לנסוע. הנהג התחיל לדבר.
"אני ראיתי שאתה חובש כיפה", הוא אמר" ובטח ראית אתה שאני לא חובש כיפה. אפשר תרצה לדעת למה?"
בלי לחכות לתשובתי הוא התחיל לספר את סיפורו.
"אני אחד מבין תשעה אחים ואחיות. גרנו בעיירה קטנה בפולין והיינו משפחה מאוד דתית. כשהייתי בגיל שמונה עשרה אמרתי לאבי שאני מרגיש שאני חייב לעלות לא"י".
"אבא שלי לא ידע איך להגיב ולכן הוא הלך לשאול את הרבי. הרבי אמר לו שישראל הוא מקום של מחללי שבת ואפיקורסים שאסור לנסוע לשם. אבא שלי מסר לי את התשובה המרה ושתקתי ...לחודשיים"
"לבסוף לא יכולתי להתאפק וחזרתי ודרשתי רשות לעלות. אבא חזר לרבי ושאל אותו מה לעשות. הרבי אמר שאם אעלה אבא שלי חייב לשבת "שבעה "להפקיר אותי ואסור לו להתקשר איתי.
אבא שלי מסר את דבר הרבי אבל אחרי זמן מה החלטתי שבכל זאת אני חייב לעלות. המקום היחידי שיהודי יכול להרגיש את עצמו בבית הוא בארצו, בארץ ישראל".
"ולכן עליתי. זה לא היה קל, לא מבחינה נפשית ולא מבחינה מעשית. אבל לבסוף הגעתי וכמו שאמר הרבי כך היה. אבא שלי ישב שבעה ואף פעם לא כתב לי"
הוא היה נרגש יותר ויותר כשהסיפור נמשך, כשהגיע לנקודה זאת הוא עצר את המכונית בצד הכביש, הסתובב, ועם דמעה אחת קטנה בפינת עינו שאל אותי: "אתה יודע איפה ההורים שלי ושמונת אחי ואחיותיי היום?"
אז שוכנעתי שאני חייב לעלות. איך מותר לי לשבת בחו"ל. אפילו דמי נסיעה אני לא חייב להוציא. ולא רק שאני חייב לעלות, אלא שאני חייב לעלות כיהודי דתי וגאה בכך. אני חייב להראות שהדת לא מתנגדת לציונות המעשית אלא להפך, היא גורמת לה.
אני חייב להוכיח שהיהדות היא מעשית גם בזמננו אנו. אני חייב....
אברהם שטיין 2/8/1969 |
|
|
|
