בימים אלו מועברים בכל הארץ ארונותיהם של חללי מלחמת יוה"כ למנוחת עולמים בבתי קברות קבע. בשבוע שעבר נערכה אצלנו הלוויה לארבעת בנינו שנפלו בקרבות סיני. נכחו בלוויה מאות רבות של מלווים אשר התקבצו אלינו בשעת יגון.
נביא כאן את דברי ההספד שנאמרו ע"י מרדכי חיות בעת הלוויה.
הספד לחללי מלחמת יוה"כ מפי מרדכי חיות בנינו- חברינו היקרים לנו והקדושים לעם ישראל כולו-עלי, מאיר, בנימין ואבישי-חללי מלחמת יוה"כ-מובאים היום למנוחת עולמים בבית העלמין שלנו, ליד חברם למערכה זאת-יאיר. זכר כולם לברכה. יקום ד' דמם!
ההלכה אומרת(שו"ע, יו"ד, שס"ג) אין מפנים את המת מקבר לקבר, ובתוך שלו- מותר. ואם נתנוהו שם על מנת לפנותו-מותר בכל עניין.
בנינו נטמנו בבתי קברות ארעיים בעיצומם של ימי החרום והבלהות שעברו עלינו. היום הם מועברים למנוחתם הקבועה בתוך שלהם.
"בתוך שלהם" - בשני מובנים. במובן האחד- בתוך אדמתם, האדמה עליה גדלו, שוטטו והשתובבו בימי ילדותם-בנעוריהם, והרוו את רגביה בזיעת אפיהם עם התבגרותם.
במובן השני" בתוך שלהם"-בתוך הצבור אליו הם השתייכו, ממנו הוו חלק בלתי נפרד, בתוכו חיו ומתוכו ולמענו יצאו למלחמה, אשר עקרה אותם ממשפחותיהם ומשפחת הקבוצה כולה. והנה הם חוזרים אלינו, למנוחת עולמים בתוך אדמתם-אדמתנו.
היום הזה כשארונותיכם מונחים לפנינו וכשאנו עומדים להיפרד מכם לעולמים שוב חוזרת תחושת הכאב והשכול מימי תשרי תשל"ד במלוא עוצמתה.
ברגעים אלו של אמת ועימות עם מציאות כה אכזרית, אבל כה בלתי נמנעת בתנאי חיינו- במה ננוחם ובמה נעודד הורים שכולים, אלמנות צעירות, יתומים רכים, אחים ואחיות ואת עצמנו?
לפי מקורות חז"ל הפרט בישראל עולם מלא הוא וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. מאידך, עם ישראל חטיבה אחת היא. " כל ישראל ערבים זה לזה" אגודה אחת הם, וקידוש ד' של הפרט למען המשך קיומו של העם כולו, אין לך מדרגה גדולה מזו.
סתירה יש כאן לכאורה, אולם זוהי תמצית קיומנו. ובתחושה זו של אבל ויגון קודר על כל אחד ואחד מכם ובהכרה עמוקה, שהנכם קורבנות המאבק המתמיד על קיומנו כעם, אנו נפרדים מכם היום, חברים יקרים, כשזכרכם יהיה שמור עמנו לנצח.
ותפילה בפינו לאלוקינו שבשמים, כי עוד יקוימו בנו דברי הנחמה שבהפטרת השבוע:
"כי נחם ד' ציון, נחם כל חרבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ד'. ששון ושמחה ימצא בה ,תודה וקול זמרה".
מרדכי חיות 16/8/1974 ערב שבת פ' ראה תשל"ד
|
