יחסנו לעבודה השכירה
שאלה זו נדושה כבר כל כך הרבה זמן שפשוט אין מה להוסיף, אך פה ושם מתעורר משהו, שכדאי לעמוד עליו. כאשר אדם מן החוץ, שאינו מקורב לבעיות החברתיות של הקבוצה, שומע שהקיבוץ מתאמץ לחסל את העבודה השכירה, הוא מתפלא ממש
הקיבוצים, אשר עשו כה הרבה למען הקמת המדינה, ואשר תמיד היו מוכנים לוויתורים, אלה בוני הארץ, הם היום עושים מאמצים כדי למנוע פרנסה מהמוני העולים הזקוקים לה. ועוד, הרי גם הקיבוץ עומד לפני שאלה חמורה של חוסר ידיים עובדות, וחיסול העבודה השכירה יכול לגרום לצמצום המשק. או לעכב את התפתחותו.
מצד אחד ישנם אנשים הזקוקים לעבודה ומצד שני משקים הסובלים מחוסר ידיים עובדות..
אם כן, השידוך מתאים, ימלאו אלה את חסרונם של אלה, והכל יבוא על מקומו בשלום.
אך יש צד שני למטבע, ואותו לא יראה האדם מן החוץ. ולא יראוהו ,לדאבוננו, אף הרבה חברי קבוצה. אני מתכוון לנקודה החינוכית ועליה ברצוני לעמוד.
זה זמן רב שאני עובד עם פועלים שכירים וברצוני למסור כמה פרטים, אשר יבליטו את הנקודות
השליליות ההורסות את המתחנך. בתחילה לא עבדתי יחידי עם הפועלים השכירים, ולכן עשיתי את העבודה שאף הם עשו, ואז ניצלתי את יום העבודה שלי על ידי פעולה ממשית של עבודה.
במרוצת הזמן נשארתי יחידי אתם .היות והם היו רבים היה עיקר עבודתי השגחה על ביצוע מסודר של העבודה. אך עבודה ממש לא עבדתי. וגם לא יכולתי לעבוד כי אז עבודתם של השכירים לא הייתה בסדר. הרגשה בלתי נעימה זאת-שעליך, על בחור צעיר, להשגיח על אנשים שאתה יכול להיות בנם- התעוררה בי.
ובאמת, הימים הראשונים היו בלתי נעימים, אך לאט לאט הסתגלתי גם למצב זה שאני יכולתי להסתובב ולהלך אחרי הפועלים, ולהשגיח עליהם מבלי שאעשה כל עבודה אחרת.
אחרי כן עבדתי עם מספר קטן של פועלים בעבודה שיכולתי, כשרציתי, לעבוד בה גם אני, ויכולתי גם לא לעבוד.
בימים הראשונים באמת עבדתי, הבטלה עוד לא הייתה אהובה עלי ביותר. עזרתי להם והספקנו יותר. אך במשך הזמן פסקתי מלעבוד וישבתי לי בצד ועסקתי במה שעסקתי. אבל לעבוד לא עבדתי. במקרה של קלקול הייתי צריך לתקן, אך זה בממוצע חצי שעה ביום. אם כן למדתי כיצד אפשר שלא לעבוד כלל. ואם ישאלוני: למה לא עבדתי, הרי הייתה לך אפשרות גם לעבוד?
אענה תשובה פשוטה עד למאוד. הייתה לי האפשרות גם לא לעבוד, ולימדו אותי לבחור בדרך השנייה.
כרגיל נלחמים באדם שני יצרים: הטוב והרע. וכאשר רוצים לפתח בצעיר את הצד הטוב שבו צריכים להביאו לידי כך שלא תהיה לו אפשרות לפתח ולהוציא אל הפועל את הנטיות השליליות שבו.
ומה נעשה כאן אצלנו? לא די שמחנכים את הצעיר ומרגילים אותו שיש אפשרות להעסיק פועלים שכירים, כלומר, שבמשק השיתופי הזה ישנו גורם אחד שהוא אינו נהנה מהשיתוף, הוא אינו מקבל את הרווח הכללי המגיע לו, כי אם הוא מקבל משהו קצוב-משכורת כמו בבית חרושת בעיר.
לא זו בלבד, אלא עוד נותנים אפשרות לרכב על אחרים. והוא , הצעיר, מתרגל בצעירותו להיות מנצל.
אם כן ,נשאלת השאלה: אנו מקבלים כאן חינוך קיבוצי, אשר צריך להיות מבוסס על כל הדברים היפים האלה, שקוראים להם שוויון , צדק, עבודה וכו'. אולם למה מביאים אותנו? מביאים אותנו לידי כך שכל הרעיון אשר רקמנו לעצמנו נהרס לגמרי ומה איפה נשאר לנו בקבוצה?
זוהי הנקודה הנוספת שרציתי לציין אותה, שעד כה לא שמעתי עליה כלום ואולי אנו בעצמנו נצטרך לדרוש, שלא נעבוד עם שכירים, באם הקבוצה לא תעשה זאת לפני כן.
יעקב זילפן גדיש י"ב בשבט תשי"ב
|
