הדרכתי בבני עי"ש
בתקופת הדרכתי בקייטנת בני עי"ש הכרתי סוג חדש של אנשים שלא היה מוכר לי עד כה והם בני עדות המזרח. המושב מורכב ברובו מבני העדה התימנית ומיעוטו מיוצאי קורדיסטן ופרס.
נושא הקייטנה היה "ירושלים" לשם כך חולקו הילדים לחמש קבוצות לפי העמים שכבשו את
ארץ ישראל עד לגאולת הארץ על ידי העם היהודי. הוסברה לילדים המשמעות של כל עם,
מדוע הוא נקרא כך, והמאפיין את אותה אומה הן בצביון והן ביחסה ליהודים.
הכיתות אף הן קושטו בהתאם לנושא.
שמנו גם דגש על הצד הדתי של הקייטנה. כל בוקר אחרי המסדר התרכזו הילדים
לפי קבוצות ונערכה תפילת שחרית. כן גם בשעת הסעודות- הברכות שלפני הסעודה
ואחריה-ברכת המזון.
יש לציין שהוכרחנו להחזיק אותם במשטר חזק, כי הילדים האלה הם חסרי משמעת
ובפרט התימנים. לגבי הפרסים והעירקים ניכר בהם , שהחינוך שהם מקבלים בבית
הוא פחות נוקשה משל התימנים, שנעשים סרבנים בצורה יוצאת מן הכלל או אדישים.
בגלל החינוך.
אם כי ניכרת הדאגה העזה מצד ההורים. ילד הוכה מפני שאי אפשר היה למצוא דרך
אחרת להשתלט עליו. בא האב והתלונן ואמר: " כל הכבוד לכם אתם עושים קייטנה יפה
לילדים, אבל אם הבן שלי לא בסדר אז אתם אל תכו אותו. שילחו אותו אלי
ואני אטפל בו".
למרות שהתערבות כזו מצד הרבה הורים הפריעה מאוד למהלך הקייטנה,
בכל זאת מראה הדבר את דאגתם של ההורים ואהבתם את ילדיהם, אפילו אם בבית מכים
אותם באכזריות.
בקיצור: היה מרשים ומעניין . טוב להכיר גם את הצד ה"פרנקי "של המטבע.
ישי אביטל 4/10/1967
|
