שדרת הברושים
בימי יבנה הראשונים, אזור הבתים והליפטים היה חשוף לרוחות מערביות עזות, עד כדי כך שמידי פעם התנתק ליפט בודד והתגלגל הלאה, אפילו אם מישהו שהה בו-לא תענוג לא תענוג גדול! כאמצעי ראשון העמידו שתי תמוכות עשויות מקורות של ברושים בצד המזרחי של כל ליפט.
בנוסף החליטו לנטוע שורת ברושים לאורך הגבול המערבי של אזור המגורים, וכך נולדה השדרה-ששימשה ציר תנועה, ושנים רבות אחר כך הפכה לכביש. בשנות החמישים נבנתה שורת הבתים הראשונים לאורך ציר זה, והברושים גדלו והוסיפו צל ויופי לאזור.
פעם, מספר גדול מן העצים ניזוקו קשה בעקבות ריסוס שגוי נגד עשבים ,ועצים רבים מתו. עובדי הנוי לא התייאשו, ושתלו מילואים, אשר כמובן, נשארו תמיד קטנים, בגלל התחרות. בגלל זה השדרה היא בלתי מושלמת.
לא פעם נפל עץ, ועד היום אנו רואים תמיכות וקשירות, כי האחיזה של הברושים באדמה הכבדה שלנו אינה מספיקה.
היום אנו נהנים מכביש אספלט, ואין כבר שלוליות ענק, כדי שילדים יוכלו להשתעשע בהן במגפיהם.
במקום זה עלינו להיזהר ממכוניות, וללמוד חוקי תנועה חדשים בגלל האורחים המנסים להגיע לבתינו, ולעתים "מאבדים את הצפון".
בשעות הבוקר ואחר הצהריים זורמים הילדים וההורים מבתי הספר והפנימיות, רובם על אופניים, ובין הזמנים תלמידי האולפן "מודדים" את השדרה בין הלימודים ובין המגורים שלהם. ואם לברושים הרמים יש נשמה הם יוכלו ליהנות גם מן הזוגות הצעירים, הצועדים יחדיו את צעדיהם הראשונים לאורך השדרה. אכן שדרה לתפארת.
חנה יעיר
21/1/11
|
