עשור לגרעין עציון
במלאת עשור לגרעין התפרסמה כתבת ענק בעיתון "במחנה
הנח"ל" תחת הכותרת "כי מעציון תצא תורה". אנו מביאים קטעים
מרשימה זו.
סטטיסטיקה יבשה: סמוך לראש השנה תשי"ג (1952) מנה גרעין עציון של
בני עקיבא, שהתגייס זמן קצר קודם לכן לנח"ל – כ- 65 חברים. 10 שנים בדיוק
לאחר מכן, סמוך לראש השנה תשכ"ג, מנה הגרעין 90 נפשר בדיוק ("עכשיו
המספר 'עגול' אבל כבר בסוכות נגיע ל-
92" מבטיחים חברי הגרעין).
כיצד התרחש גידול מדהים זה, שאין לו אח וחבר בקרב הגרעינים האחרים?
מסתבר שכדרך הרבה סטטיסטיקות גם כאן יש "משחק" מסוים בנתונים. העובדות
הן בלתי מעורערות: בקבוצת יבנה הדרומית, נמנים כיום 90 נפשר בדיוק על גרעין עציון.
אלא שראוי לציין ש- 46 מהם לא הגיעו עדיין לגיל שבע... אך אפילו ארבעים וארבעת
הנותרים שגילם נע סביב 28 שנה והם, כמובן, הוריהם של הארבעים וששה, מבטיחים סיפור
מעניין ביותר על גרעין נח"ל החוגג בימים אלה עשור לקיומו, ושהתקופה שחלפה מאז
גיוסו לנח"ל נחשבת בהחלט ל- "עשר השנים הטובות" שלו.
ההתחלה היתה כמו כל ההתחלות. סמוך לסוף שנת תשי"ב (1952) קלטו
בסיסי הטירונים של הנח"ל דור חדש של חברי גרעינים. אחד מגרעינים אלה נמנה על
תנועת הנוער הדתית בני עקיבא, וחבריו באו ממקומות ישוב שונים בארץ. בבסיס הטירונים
הפתיעו ה"דוסים" את חבריהם החילוניים משתי סיבות לפחות: ראשית, הם היו "פייטרים"
רציניים, שלא כמצופה. שנית – בנות עציון היו נאות ביותר, עד שכמה מאנשי הגרעינים
החילוניים החלו להרהר שמא טעו בצעירותם בהצטרפם לתנועת נוער חילונית דווקא...
אין קולקטיביות רעיונית.
קליטת גרעין עציון ביבנה הינה פרשה שמשקים אחרים יכולים ללמוד ממנה.
למרות שדרישות חברי הגרעין ממוסדות המשק היו קיצוניות למדי – הן נתמלאו תמיד
ושניים מטובי הוותיקים ביבנה גויסו לקליטת הבאים. כך למשל דרשו העציונים – וקיבלו –
שיכון נפרד ומרוכז לחבריהם, בחרו לעצמם מזכירות נפרדת ושמרו בשבע עיניים על קיום
מצוות קיבוציות שונות שלדעתם, לפחות אז, המשק נסוג מהן. לדוגמא: חברי יבנה החליטו
לעבור אז לתקציב אישי במחסן הבגדים, דהיינו שכל חבר יכול לרכוש את הבגדים הנראים
לו, ע"י המחסן ובמסגרת תקציבית קבועה. העציונים ניסו ככל יכולתם לשכנע את
הוותיקים לשמור על מחסן הבגדים המשותף, וכשלא הצליחו במאמציהם אלה, הורשו להקים
לעצמם מחסן בגדים "פרטי" שנוהל לפי העקרונות הישנים והטובים.
א-פרופו ילדים: גם ילדי עציון נגועים ב"עציוניזם" והם גאים
ביותר על מוצאם המיוחס. אמנם לעתים קשה להם להבין מדוע לסעודת ליל השבת באים
מהקבוצה בגן אורי ורמי, אך את יוסי לא מזמינים, אבל עם הזמן מתחזקת אצל כל אחד מהם
ה"תודעה העציונית" שלו.
ועד על ילדים: מאחר וכמעט כל חודש עורכת החסידה ביקור אחד לפחות בבתי
העציונים, מהוות בעיותיו המגוונות של "הדור השני", חומר שיחה אינסופי
לבעלים הצעירים והלא-כל כך צעירים. זה מתחיל משיטות שונות ומשונות כיצד לחדור לבתי
החולים ליולדות (העציונים, ברוך השם, מכירים כהלכה את כל בתי החולים ליולדות
בדרום) ונגמר בבעיות החינוכיות של ילדים בגיל ארבע או שש, דרך כל שאר
ה"צרות" וה"נחת" שיש לאבות צעירים.
ואם כבר עוסקים בילדים, מן הראוי להעיר כי ילדי גרעין עציון נושאים
שמות צבריים מובהקים כמו אמיר, עירית, כנה ודומיהם, בעוד שבניהם של הוותיקים
נושאים עדיין שמות בלתי מודרניים כמו משה, אברהם וכו'.
על עשר שנות גרעין עציון כותב גם חגי פניני. הנה מבחר
"פנינים" מתוך המאמר:
... לשם כך כונס כל שבט עציון הארצי לבארות-יצחק (כשזו עוד היתה
בוילהלמה) על מנת לדון ולהחליט אם להקים גרעין אם לאו. היו שתי עמדות בולטות
בנדון, אחת צידדה בהקמת הגרעין, דעה זאת ייצג בכבוד חברנו עמירם שקל שלצערנו איננו
איתנו פה היום.
ואילו נגד הקמת הגרעין לחץ
במרץ רב חברנו הנכבד שמעון ה.
זמן מה לפני צאתנו לצבא התכנסנו בגבעת ושינגטון לכמה ימי עיון. איני
זוכר לצערי הרבה ממה שלמדנו שם, אך זוכרני היטב שדדה הפליא את מכותיו בעמירם ש. על
אשר העז להרגיש את עצמו כחבר יבנה בטרם עת, ונכנס לכרם כבעל בית היורד לשדהו ואוכל
מפריו.
ראוי לציון מיוחד: בבסיס זה היה הרס"ר שלנו, שרק למראה שפמו היה לבו של
טירון יורד למ.... |
