חברת גאולים בתום הכשרתה 20/1/1956
עומדים אנו לפני סיומה של הכשרה נוספת במשקנו. באופן כללי יש לסכם שהכשרתה של חברת גאולים עברה בהצלחה. החברים משני הצדדים מרוצים משהייתם במשקנו. אולם דווקא כאן יש מקום למסור מעט מבעיותיו של נער ולבטיו. בעיות שרבים מחברינו בחיי היום יום אינם שמים לב אליהן.
כח להדרכה ולהוראת נוער –זוהי הבעיה העיקרית. אין אצלנו מדריכים ואף אם ישנם הם אחר זמן קצר עוברים לרשת בית הספר, ואמנם בצדק. כי גם אין לנו מורים. מנסים אנו במשק מידי פעם לתכנן תכניות לזמן ארוך ובענפי המשק יש שגם מצליחים בתכנון וביצוע.
ברשת החינוך(כולל נוער) אין תכנון מראש לשנים מספר, ואין ,כמובן, ביצוע. והרי נוער
עולה הוא דבר שבוודאי לא יפסק בשנים הקרובות , ואנחנו לא נפסיק לקלוט נוער. הן מתוך חשבונות משקיים, הן מתוך שיקולים אידיאולוגיים. אם כן מדוע לא נוכל פעם להוציא שלושה אנשים מבין חברינו שיוכשרו לטיפול בנוער?
גם בנוער זה היינו עדים להחלפת כוח האדם מספר פעמים, דבר הפוגע בחינוכו של הנוער, ביחסו למשק--- ובעיקר הדבר רע כשהוא נוגע בטיפול אישי בבנות.
נחדל לסתום את בקבוק הנוער בפקקים, מדריך כפי שמעלה המזלג!
מטבעו של נער בן 16-15 שמחפש לו מקצוע. אין אנו חייבים לייסד בתי מלאכה מיוחדים(שאינם רנטביליים), כדי שנער יוכל ללמוד שם ענף מלאכה זה או אחר. ולהיפך ,נער אחרי שהות מה במשק מבין בעצמו שמוסך, נגריה ומסגריה אינם אלא ענפי שרות לענפים החקלאיים. אולם יש לשבץ נער לענפים השונים בפרופורציה מתאימה בין ענפי המלאכה, החקלאות והשירותים.
על עובדי הענף לקשור קשרים חברתיים עם עובדיו מהנוער, ואפילו אם זו שיחה על בעיות המשק, על ההורים וכדומה.
אין אנו יכולים להכניס נער לענפים שחברי המשק אינם עובדים. כגון—שטיפת כלים, סניטאציה וכד'. אף כי מבחינה מסוימת אפשר לחשוב שרצוי שיעבדו אף בעבודות אלו. כל זמן שחברי המשק אינם מוכנים לעבודות אלו או מסיבות אחרות עינם עובדים בהן אי אפשר גם שנער יעבוד בהן.
בסיכום: יחס סובלני, עידוד להשתלמות עצמית וקורסים, חלוקה הוגנת בענפים , ייצרו את יחסו של נער לעבודה ויתנו לו אפשרות לחדור לסודותיו המשקיים של המשק.
התפקיד העיקרי של המדריך בחברת נוער עולה הוא ליצור לנער הרגשת בית במקום ביתו, שהחניך מנותק ממנו לעתים קרובות אף בכוח. ברור לכל שאף התנאים הנוחים ביותר לא ישוו לתנאי ביתו. רחשי אם ואב לא ימלאו גם דאגתו ואהבתו המסורה ביותר של מדריך. אך יש להשתדל עד כמה שאפשר לבנות בית.
החברה של החניכים חייבת להיות למשפחה. אין הבדל בנקודה זו בין חניך ארצי-ישראלי או עולה שניהם מנותקים מביתם, ורוצים לבנות להם מסגרת דומה. לכן יש לדאוג שהחניך ירגיש במקום כבן המקום. בקבוצות צעירות בעלות אוכלוסיה מועטת שכל אדם שני או שלישי במקום הוא חבר "נער" הדבר נוצר ממילא. בקבוצה כקבוצתנו שאחוז הנוער באוכלוסיה הוא קטן, הפרש הגילים גדול, ועדותינו שונות- הדבר קשה ביותר.
לדעתי יש לנסות להצמיד את חניכי הנוער למשפחות. כל משפחה ואף הצעירות שבנו תדאג לנער או נערה אחת ללימודיהם. לעבודתם, לציודם האישי, למצבם הנפשי, לקשר עם הוריו וכד'
ואולי עם התבגרות ילדי המשק אף יש לעשות מאמץ שמשפחה שיש לה ילד באותו גיל תקלוט נער נוסף מהחברה שאף הוא נמצא באותו גיל והדבר ייצור קשר בין חברות ילדינו וחברות הנוער, נקודה שעוד אתרכז בה אחר כך.
שיטה זו נוסתה בעיקר בחברות תלת שנתיות והוכתרה כמצליחה. לדוגמא:משק גבת שמספר חניכי עליית הנוער עולה במקום אף על מספר הילדים.
"מעין בית" זה ייתן לנער בסיס לחזור אליו אף עם צאתו את המשק בתקופת שרותו בנח"ל
ויהווה אף בסיס לקליטה במשקנו אחרי שרות זה.
נוסף לזה יש לקחת בחשבון את עליית הורי החניכים ארצה ושאיפתם הטבעית לקשור שוב את ילדם לביתם. עלינו מוטל להשתדל לקלוט אנשים אלו באם הדבר אפשרי, כך שעם איחוד המשפחה מחדש היא תיקלט אצלנו לקבע.
עם התבגרות ילדי המשק יש להתריע על סכנה של שני גילים חינוכיים שווים במשק, בעלי תנאי חיים שונים בהחלט. כגון :אפשרות לימודים , תנאי דיור, כניסה לענף ולעתים אף תנאי מזון. (אע"פ שבכתות הגבוהות ילדי המשק אוכלים בחדר האוכל)
קיימת סכנה שילדינו יראו בחניכי הנוער נערים נחותים מהם שלעתים במסגרת העבודה שלהם אף משרתים אותם.
יש לחשוב אף על צרוף חברות מילדי המשק לחברות הנוער במקרה שהן מתאימות, ליצור מהן יחידה אחת ולו יעלה הדבר אף ברמת הלימודים של בית הספר. והדבר נאמר בעיקר לטובת ילדי המשק שרחוקים מאוד ממושגי " חסר בית, גלות, קיבוץ גלויות" וכד'
לדאבוני הגיבו חברי המשק בשלילה כששוחחתי איתם בעל פה על נקודה זו והיה אף מי שענה: "הרי אלה הם ילדינו ואלה לא" ואומנם גם אנחנו הבוגרים חייבים אולי לעכל רעיונות אלו ולחשוב עליהם לא מתוך נקודת ראות אגואיסטית כל כך.
נוער זה, "גאולים", יש לציין קשר יפה עם כיתה י'. ואני בטוח שלו היינו חושבים על הדבר קצת קודם היה אפשר לצרפם ולעשות "חברה" טובה.
יש לשים לב לנקודות אלו שהזכרתי. במאמץ הכלכלי שעושה משקנו היום לקליטת עליה אין ספק שקליטת נוער עולה תקל אף על הבוגרים יותר מאותה ארץ להיקלט במקום ולהתערות בו.
אסיים בברכת שלום חמה לנוער המסיים ואני מקווה שניסיוננו מתוך בעיות הנוער ילמדנו להבא להישמר מטעויות. שמעון הקשר 20/1/1956 |
