קביעת עתים לתורה
בימים אלה מלאו לחוג הגמרא של שמעון-20 שנה. אלי בוכאסטר, אחד ממשתתפי החוג הוותיקים, מעלה לפנינו מעט מהרגשותיו:
-מה מושך אותך לשמור על התמדה וקביעות בחוג של שמעון?
-ראשית, שמעון בעצמו נותן לכל אחד ואחד תחושה שהשיעור הוא דבר שיש לו יציבות. ככלל לא עולה על דעתי לעשות דבר אחר, בשעה11.00 בבוקר בשבת. החוג כבר "נכנס אצלנו לדם" ואנחנו באים אליו באופן טבעי. שמעון הקפיד על כך שכמעט ולא יתבטלו שיעורים גם בזמנים קשים עבורו, כשהיה לו קשה לדבר בגלל בעיות במיתרי הקול. אף השיעור שבאמצע השבוע יציב, למרות שמידי פעם חסר מישהו בגלל מילוי חובות כמו שמירה וכדומה.
שנית, השיעור מאוד מרתק ומעניין . אנחנו אף פעם לא נשארים צמודים לטקסט , ושמעון תמיד מעלה אגב לימוד בעיות אקטואליות ובעיות הנוגעות לחקר התלמוד.
לפני עלותי ארצה למדתי בישיבה בפרנקפורט ושם המלמדים היו ליטווקים. שיטת ההוראה שלהם הייתה שונה לגמרי ומעולם לא שמעתי אצלם על בעיות כמו שיבוש שעלול להיגרם בסוגיא מסוימת בגלל חילופי גרסאות וכדומה.
אצלם, חו"ח שיהיה שיבוש או טעות בגמרא, ובכלל ראייתם את הגמרא הייתה מצומצמת.
לפני כמה שנים מנחם כהנא כתב ב"מבית" מאמר על ההבדל בין לימוד גמרא בישיבה ובין לימוד גמרא באוניברסיטה.
בזמנו קראתי את דבריו והרגשתי שאני מזדהה עם מה שהוא כתב. שמעון מייצג את הדרך האוניברסיטאית וזה הרבה יותר מעניין ומושך.
פתאום אתה רואה שסוגייה מתפתחת לפי היגיון מסוים ולא סתם בגלל אסוסיאציות של עניינים.
אני מוכרח לציין שבין המסכתות שלמדנו ,מסכת סנהדרין היא זו שעינינה אותי ביותר. היו שם שפע של בעיות שעשויות להיות אקטואליות ולא פעם שמעון גם הביא לפנינו בהערות אגב, בעיות שאביו הרופא נתקל בהן הלכה למעשה.
בקיצור, אנחנו מרגישים היקף בלימוד, רקע ועמקות.
הגישה של שמעון ללומדים ולמשתתפים בחוג מצוינת, מורגש אצלו שהוא מורה. הוא מתיחס לכל בעייה שמישהו מהלומדים יעלה, לכל הערה ולכל דבר שלא מובן.. הוא מוכן להתעכב ולחזור על עניין שמישהו לא הבין עקב זה ששיעור קודם לכן לא יצא לו לבוא.
לגבי החוג עצמו יש כמה חסרונות שכדאי להזכיר. בית המדרש הוא לא מקום מתאים ללימוד, למרות שהוא מיועד לכך. ולמה אני מתכוון?
בקיץ חם מאוד בפנים וזה מאוד מרדים.
חסרון אחר הוא הזמן. השעה 11.00 בבוקר שבת היא שעה לא נוחה גם אם התרגלנו לבוא בשעה זו. אז נגמרת בדיוק ארוחת הבוקר. ומיד לאחר השיעור הולכים לא' צהריים ,לתפילת מנחה ולמנוחה. כך קורה שבעצם אין באמצע השבת שעה פנויה ששוברת את רצף הדברים האופייניים ליום הזה.
גם השיעור שבאמצע השבוע לא תמיד מוצלח, כי אין כמעט מישהו שלא יצא לו לעתים די קרובות למלא חובות חברתיות או משפחתיות.
בענייו ההשתתפות שלנו בשיעור, יש חיסרון שאנחנו לא מכינים את החומר. אני לא יודע בדיוק אם זה אשמתו של שמעון. ייתכן והיינו צריכים לתפוש יוזמה ולהכין את החומר בחברותות לקראת השיעור .
כל החסרונות שהזכרתי "עומדים בצל". והיתרונות עולים עליהן, ואני יכול לומר בסיפוק רב שאני נהנה מאוד בחוג.
על ההנאה ששמעון גורם לנו כבר דיברתי, אבל יש דבר נוסף: המפגש הבלתי אמצעי בין החברים, לפני השיעור ואחריו. זה בא לידי ביטוי לא רק בשמחות, אלא גם ובעיקר בשיחות על דא ועל הא.
אני רוצה לנצל הזדמנות זאת כדי להודות לשמעון על פועלו ולקוות שירבו לומדי תורה בתוכנו וקובעי עתים...
רשם:יוסי בן טולילה 17/2/1978 |
