הטיול לשומרון של יוכבד שריד מדי יום, שלוש פעמים אני על יד לוח המודעות בחדר האוכל... והנה אני רואה מודעה שמזמינה חברים להצטרף לטיול חורף המסורתי לשומרון - לשלושה ימים. ההתלבטות הייתה גדולה. היה בי חשש שמא לא אעמוד במאמץ הזה ואקשה בנוכחותי על שאר החברים בטיול. מצד שני רציתי מאד מאד לראות במו עיני על מה ששמעתי וקראתי על "השומרון".
עשיתי חישוב שעברתי עם אחי מרדכי (מוטל) תקופה קשה עד שהגענו ליבנה בפברואר ,1947 בדיוק לפני 64 שנים. עברנו את השואה ושמונה חודשים ביערות מושלגים באוקראינה, אז פולין, הלכנו לישראל בדרך לא דרך, והגענו באנייה בלתי לגאלית. נשלחנו לקפריסין ולבסוף הגענו לקיבוץ. וכשאני חושבת על מה שעברתי, ברור לי שאני יודעת לסבול ועברתי דברים יותר קשים. הילדים תמכו בי והבטיחו שאם אזדקק להם, הם מיד יגיעו - ונרשמתי לטיול.
בשבוע שעבר יצאנו, קבוצה של חברים-ות, ואני הייתי בין המבוגרות בקבוצה. לא היה לי תמיד קל, אבל הלב שלי התמלא באהבה וחום כאשר ראיתי את הנופים ואת המקומות המעניינים, והתרגשתי מאד לראות את האוכלוסייה המיוחדת המאכלסת אותם, ושמחתי לראות את ארץ ישראל היפה במיטבה. יש לנו אנשים טובים שעושים מעשים טובים בארץ היפה והנפלאה.
בטיול הרגשתי את היחד ואת הרצון לעזור אחד לשני בכל רגע ורגע. זו הסיבה שאני מרגישה צורך להודות גם בכתב לכל אחד מחברי הקבוצה שאיתם ביליתי וטיילתי במשך שלושה ימים רצופים.
הארגון של המסע היה מושלם. אני בטוחה שעבודת תכנון והכנה על כל פרטיה לא היו קלים. אבל כשהתוצאה מוצלחת, חשוב לי לומר תודה מכל הלב. תודה נוספת למדריך המעולה והנהג המסור ולכל אחד ואחד מהחברים בנפרד.
הייתה זו חוויה גדולה ומיוחדת עבורי שלא אשכח במהרה. יוכבד שריד 2011 |
