סיום שלב א' בהכשרה כ"ז בטבת תשל"ח 6/1/1978
כל שנה ושנה קבוצת יבנה מארחת הכשרת בני עקיבא מאמריקה .כל קבוצה שבאה שונה באפיה וגם בדעתה על המושג של מהו הקיבוץ. במאמר זה אנחנו מקווים להביע את דעתנו על החיים בקיבוץ וגם על תכנית ההכשרה שלנו. התוכנית שלנו בשלב א', מספטמבר עד דצמבר כוללת ארבע שעות לימודים וארבע שעות עבודה. לגבי העבודה רובנו מאוד מרוצים בתפקידינו . אנו מרגישים במקומות עבודותינו שאנחנו ממש תורמים לקיבוץ. אם נמצאים בגן או במטבח, בהשקאה או ברפת, חברי הקיבוץ מתייחסים אלינו כאל חלק מהם. החינוך שמקבלים בעבודה הוא לא רק איך לחלוב עיזים , אלא גם כיצד לקחת אחראיות על מעשינו וגם מה זה לעבוד אפילו כשזה קר או לא נוח לנו. יש לנו גם אפשרות להכיר את כל הענפים של הקיבוץ ולהתקרב לחברי הקיבוץ במשך יום העבודה.
ארבע שעות של אחר הצהריים מיועדות לשעורים מיוחדים. הנושאים לא היו כל כך מיוחדים אלא השיטה-ללמוד באופן עצמאי. אנו מודים לכל המורים והמורות שנתנו מזמנם ללמד אותנו וניסו להציג לנו נושאים ומושגים חדשים.
מכיוון שרובנו באים מערים גדולות בצפון אמריקה המושג של קיבוץ מאוד זר לנו. מהצד הדתי אנחנו רואים קהל שכולו שומרי שבת, אין מכוניות או דברים של חול , רק שקט של שבת. אנחנו יוצאים לטייל אחר הצהריים וכל חברי המקום מטיילים גם כן. משהו ממש שונה משבת בניו יורק או במונטריאול. כאן יש שעורים בערב ליד הבית. לא צריכים לנסוע במכונית או באוטובוס כדי ללמוד קצת. בחגים לא צריכים להסביר לילדים למה אין אשוח ויש חנוכייה. יש גאווה מיוחדת במסורתנו כאן שחסרה בחו"ל. אין שום שוני בין דת היהודי לבין דת השכן שגר ליד הבית, כי אין שכן שונה.
מצד העבודה וחיי יום יום הקיבוץ שונה לגמרי ממה שיש באמריקה. למשל חדר האוכל, התקציבים ואסיפת החברים.
כל המושג של השתתפות אחד עם השני מוצא חן בעינינו כי ראינו צד אחר של בחו"ל ויש לנו אפשרות להשוות את שתי הדרכים.
אם אנחנו, כחברי תנועת "בני עקיבא" מעוניינים להגשים את המטרות של "בני עקיבא" אנחנו חייבים לבקר בקיבוץ וללמוד איך להתגבר על הרגלים שליליים שהבאנו מהגלות. ההכשרה נותנת לנו את ההזדמנות הזאת.
ובזה אנחנו רוצים למסור תודה לבבית לכל הקיבוץ ובמיוחד לכל המשפחות שפתחו את דלתן לנו והזמינו אותנו להיות חלק מהן. אנחנו מוקירים את המאמצים שעשיתם כדי לקבל אותנו ולתת לנו הרגשת נוחיות.
עכשיו אחרי שלושה חודשים בקיבוץ טעמנו לפחות מהו קיבוץ. אי אפשר לדון רק אחרי כמה חודשים מה דעתנו הסופית על הקיבוץ, כי בדרך כלל מה שאנחנו מחליטים אחרי שנת הכשרה הוא בעצם האם החיים בקיבוץ הם בשבילנו.
אנחנו מקווים אחרי הסמינרים והישיבה להיכנס שוב לתוך כל ענייני הקיבוץ וללמוד מניסיון ומחוויות כיצד להחליט על עתידנו.
ליסה שרמן |
