השוואות למצבי מלחמה קודמים בקבוצתנו
בלי כוונה תחילה, אך בבהירות רבה מתחילים להיזכר, ומן הזיכרון להשוואות- איך היה אז ואיך היום. וה"אז" מתפצל לשניים: במלחמת השחרור הממושכת עם פינוי המשפחות ועם הרגשת החזית יום יום ועם האווירונים המצריים שחגו מעלינו באין מפריע, עד שמצאו את המטרה המבוקשת, הטילו את הפצצות והסתלקו. ועוברת המחשבה למבצע סיני, שהיה מבצע קצרצר והנשארים בבית עוד לא הספיקו לחוש במצב המלחמתי וכבר בא אל סיומו. ומה חדש היום, בשעה זאת, עוד לפני התחלת קרבות כלשהם?
הרהורים מקוטעים עולים:
מלחמת השחרור-----הדור הראשון לוחם, נשים וילדים מועברים לעורף. לעורף קשה, ואולי יותר קשה מאשר לבעלים בחזית.
סיני-------הוותיקים נשארים כבר בבית, בתפקיד פעיל. בקרבות משתתפים חברים עד גיל ארבעים. ובעיקר עציונים ואיתם ראשוני בנינו, דור שני לחיילי הגנה וותיקים.
והנה היום----רבים הם המפקדים דאז, הלוחמים הוותיקים , שהוצאו מכלל פעולה. ליבם מפרפר מעט. לא רגילים שאינם תופסים עמדה חשובה במערך. ומאידך יצאו נוסף על העציונים הנאמנים עשרות בני משק, שכבר סיימו את שרותם הצבאי. הם מתווספים לעשרות בנינו המשרתים כעת בצה"ל.
כאז כן עתה חופרים שוחות, מכינים מקלטים, דרוכים לקראת הבאות..
|
