אדם וקונו דברים שנכתבו בזמן מלחמת השחרור ע"י מאיר בר שלום ימי המלחמה, ימים של סכנה, של אימת ההפצצות והפחד מפני הפצצת האויב- מעמידים למבחן כל כוחות הנפש והגוף של האדם. מחשבות ורגשות, אשר בימים כתיקונם חבויים במעמקי הנפש ואינם באים לידי גילוי, אלא ברגעים של איזו חוויה חזקה –בימים אלו פורצים הם ועולים הם , ותופסים את השלטון בחיי הנפש. ביחוד אמורים דברים אלה בעולם האמונה של האדם, בכל אותם המחשבות והרגשות הכרוכים ביחסו של האדם אל אלוקיו.
האמונה בהשגחה העליונה על גורלו של הפרט והאומה, מתגבשת בדרך כלל רק ברגעים של התעלות וחשבון נפש. אולם בימים אלה, כשגורל הפרט והאומה נתון על כף המאזניים, וזו עולה ויורדת חליפות לעיני האדם העומד במערכה-עתה נעשית אמונה זאת יותר קרובה לאדם. יש לה יותר נגיעה ממשית ל"חיי השעה."
היא שוב אינה בחינת "השקפת עולם "אלא הופכת "מצרך" חיוני ביותר, שנפש האדם נזקקת לו יום יום ושעה שעה. ולפעמים אמונה זאת היא המפלט האחרון מן הפחד והייאוש. אכן, גם האמונה הזאת כשלעצמה נתונה במערכה ועליה לעמוד במבחנים קשים. לעתים מסתערים עלייה ספקות גדולים אשר רוח האדם יוצר אותם והם מאיימים לערער את יסודותיה. הנה הגיעה השעה שהסכנה קרובה, האויב הצליח נחל ניצחון , התקדם. מה ילד יום המחר?
והספק מתחיל לכרסם בנפש: מניין לך הביטחון בהשגחה? וכי ראוי העם והיישוב לנס הצלה וגאולה? ואולי לא זכה היישוב בדין, לא עמד במבחן, ולכן הקיץ הקץ על כל המפעל? אולי היה זה רק "ניסיון שלא הצליח " ?
והפחד והייאוש מתגברים בלב, עד אשר צפה ועולה שוב מחשבת נוחם:
לא ייתכן שההשגחה גזרה כליה על מפעל התחייה ! יותר מידי סימנים מעידים על "אתחלתא דגאולה" ! ולאט לאט מתפשטת התקווה בלב- עד למשבר הבא, המתעורר עקב כישלון חדש. וככה נמשך המאבק בין התקווה והספק עד למפנה: האויב נעצר, נסוג, צבא ישראל מנצח! המפעל לא הופקר בידי אויב, ההשגחה האלוהית הצדיקה את קיומו צידוק מלא וגזו כל הספקות!
גם האמונה בהשגחה על גורל הפרט נתונה להתלבטויות, לעליות ומורדות.
אותו הבטחון בעתיד, שהוא מנת חלקו של כל אדם באשר הוא חי מתערער
באותה המידה שהסכנה קרבה והולכת . ברגעים קשים ביותר אין כל מנוס מאותו הלך נפש של "מה אני ומה חיי", "מה אנוש כי תזכרנו"?
וכי דמך סומק יותר מדמם של מאות ואלפי בני עמך, שהמלחמה תובעת את כל חייהם?- מחשבה פשוטה זו מעלה את הפרט- לעתים בעל כורחו- על אותה המדרגה של ענוותנות וביטול הישות הפרטית, שרק על ידה מסוגל האדם להחזיק מעמד ולהיות נכון לכל מאמץ וקורבן.
ככה ניתנת עמידתו של האדם מול אלוהיו לזעזועים רבים בימי המלחמה והסכנה המתמדת, זעזועים שיש בהם כדי לקרב את האדם לאלוקיו ולהעלות את אמונתו בהשגחה על רמה יותר גבוהה.
מאיר בר שלום
|
