כ"ט באייר תשכ"ז
"זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו"
היה זה לפני שעות אחדות. ביום הרביעי כ"ח באייר 7/7/1967 "קול ישראל" משמיע מוסיקה.
השעה היא 16.40 ופתאום נפסקת המנגינה, קול ברור מכריז בחגיגיות: "צה"ל מודיע : הבוקר פלש צה"ל לעיר העתיקה". הנשימה נעצרת והנה "אני חוזר: הבוקר פלש צה"ל לעיר העתיקה".
וממשיך וקורא "שיר המעלות, שמחתי באומרים לי בית ד' נלך.."
וכאילו כדי לפזר כל ספק שהתגנב הוא חוזר: צה"ל מודיע: הבוקר פלש צה"ל לעיר העתיקה" והפעם הוסיף "שרם-א-שיך בידינו" . קריאות שמחה סביב. עוד אין מבינים. הפה ממלמל, ספק צוחק, ספק בוכה. ואני מתיישב על יד שולחן הכתיבה והיד רושמת.
תפילה
מה רחב הלב
מה חנוקות הדמעות
מי ייתן לנו לחוש בכל עצמותינו את עוצמת המאורעות שעה שעה
מי ייתן לנו כוח לבכות בבכי משחרר
מי ייתן לנו כוח לבטא בשפת אנוש את אשר הלב המלא רוחש
מי ייתן לנוכח האמונה השלמה בהשגחת הבורא על עמו ישראל
מי ייתן והאמונה שנטעה בלב כל טייס
בלב כל צנחן
בלב כל חייל
בלב כל אזרח
תעמיק, תפרח, תגאל
מי ייתן והמחיצות שנפלו בין איש לרעהו לא יקומו עוד
מי ייתן ואהבת ישראל שגאוות בכל אתר ואתר, המולדת ובתפוצות, תעמוד כבניין עד.
הוי ריבונו של עולם.
סלח לנו, אם אנו מוסיפים:
מי ייתן וישובו אבותינו, בעלינו ובנינו היקרים והנאהבים בשלום אל ביתנו.
הן לא רק בני עמך ישראל אנחנו ולא רק אזרחי מדינתך בלבד, אלא גם צורי אנוש: ילדים, נשים והורים, ששלחנו בגאווה את יקירנו למלחמת מצווה זאת.
מי ייתן...
מסתובבים לוחצים ידיים, מביטים בחיבה, בתימהון. העלם התהפך: הקטנים נעשים מבוגרים, כאשר הם מנתחים את המצב הצבאי ואילו אנו , המבוגרים, נעשים תינוקות, אין מבינים את גודל השעה.
תפילת מנחה , מעריב. שעור בין הערביים, דמדומים. ומישהו פוצח
" שיר המעלות בשוב ד' את שיבת ציון..." ההמנון של יום העצמאות.
עומדים כמעט דום ושרים. והלוואי והיה לשיר הזה בתים נוספים...
אך הנה. אך נדם הצליל האחרון ו"לשנה הבאה בירושלים" "מסתדרים לריקוד סביב סביב בתוך כותלי בית הכנסת.
ועוד באים ורצים ומשתלבים והילדים על הכתפיים, והנשים והבחורות מצטופפות על יד הדלתות ועל יד החלונות, ומדליקים אור גדול, והכל זוהר ובוער ופותחים את ארון הקודש ומוציאים את ספרי התורה שבהיכל.
יום העצמאות ושמחת תורה ביום אחד! ולרגע נדחה התמהון ומפנה מקום לאושר גדול. "ייבנה המקדש"....
---------------------------
בשעה 20.00 גומעים את דברי רב אלוף יצחק רבין, ושוב ושוב נשמע שירה הנפלא של נעמי שמר. המזמור של יום.
------------------------------
21.00 כל תושבי יבנה מתאספים למסיבה בחדר האוכל ואני חוזר אל משמרתי על יד הטלפון. וב"ה מגיעות ידיעות מבשרות שלום. חברים-חיילים.
ישראל בן אהרון נמצא בעיר העתיקה, ויהושוע אניקסטר שולח ברכה, ואורי אלטמן הגיע לסעד, ויהושוע אלטמן ויאיר כוכבא בריאים ושלמים.
למשך דקות אחדות מחליפים אותי, אני מציץ לתוך חדר האוכל, שולחנות ערוכים: מה נפלאה היא "שבת אחים גם יחד" זאת.
מרדכי חיות מדבר על התקופה ההיא מלפני 27 שנה בעיר העתיקה.
"יישר כוח למארגנים ולפעילים"
יום גדול הגיע אל קיצו.
---------------------------
לאלוף חיים הרצוג: תודה, תודה, תודה.
|
