פארק שלנו מה נחמד הוא-על קבוצות זמניות 5/9/94
קבוצות קבוצות הם מגיעים אלינו. כל אחת והאופי שלה.
אם זה קצת לפני החופש הגדול ,והכיפה יושבת להם על העוקם, ובגדי תנועת הנוער הם הבגד היחיד שמצאו בארון שדומה לבגד עבודה-אלו בטח הריאליים;,
תיכוניסטים, דומים לשלנו, אבל לא בדיוק.
הקבוצה הבאה אחריהם מעידה על עצמה בתנועות ידיים . זאת הקבוצה הקלה ביותר לזיהוי, אבל גם המגוונת ביותר בגיל ובמוצא. אלה ילדי "ניב" ובראשם עוזי, המדריך האמריקאי, בן בית אהוד אצלנו.
אלה עוד לא עזבו, וכבר מגיעים מי בהליכה מאומצת, ומי בכיסאות גלגלים-ילדי איל"ן . ואנו תמהים כמה בקלות אפשר לגרום לאושר לאותם ילדים.
ואיזו רכות חבויה ויכולת להעניק מתגלים בכל מי שמטפל בהם, ממבוגר ועד צעיר. אחרי שהם עוזבים הרחוב הקיבוצי חוזר לעמדת המוצא, חדר האוכל כסדרו ובריכה שלווה כאילו לא היו דברים מעולם.
אחריהם באים הברזילאים ליבנה, כמי שחזר למולדת, ומתבלים את הרחוב בשמחת חיים. עד למחצית היום מצליחים למצוא לכולם מקום עבודה ,חלק מפתיעים במהירות השתלבותם בעבודה, ואחרים לא ממש מתחברים לעניין הזה.
תכונה מיוחדת נרשמת גם צמוד לעטרה ובנימין ינובסקי המנסים להכניס קבוצה של נערות כבדות שמיעה לתוך הלבירינט הקיבוצי. משום מה הם נראים ממש חסרי נשימה מהמבצע הזה . בולטת לעין המדריכה שמפליאה במהירות תנועות הידיים שלה. ועד שנכיר את ארבעתן נתבשר מעל דפי המיני-חנה שעוד קבוצה סיימה את שהותה אצלנו.
ובהמשך:
תלמידי ביה"ס הריאלי באו גם השנה במסגרת "שירות לאומי" מטעם ביה"ס, ואחרי שעות העבודה נפגשו עם חברי קיבוץ לשיחות על דרך החיים שלנו.
השנה היה קושי למצוא לכולם עבודה בגלל צמצום בשטחי הכותנה, והם התפזרו בענפים השונים. דיור נמצא להם בפעוטון ובית נעורים שהיו ריקים לאחר שהבית של כתה י"א ,שעד כה שימש לכך, היה מאוכלס עדיין. למבצע זה מוקצים שני מלווים, ונדרשות שעות עבודה מצדם כדי למלא את המשימה בהצלחה. הקטע הבעייתי הוא האירוח בשבתות. בדרך כלל אותם החברים נרשמים, ולרוב עד יום שישי בבוקר חסרות עוד עשר משפחות לאירוח. ההדים שחזרו אלינו היו מאוד חיוביים. אנו היינו מרוצים מאוד משתי קבוצות.
ההצלחה תלויה מאוד במדריכים שמגיעים מטעמם.
אי שם בתחילת החופש הוצפנו למשך יומיים בשישים חברים מהקיבוץ הדתי לסמינר" אמצע הדרך" היו אלו יומיים גדושים בשיחות וסדנאות. התגובות היו בדרך כלל חיוביות מאוד.
ילדי ניב כ25 ילדים שהו פה 10 ימים. הם שולבו מעט בעבודה, ואנחנו הרכבנו להם תכנית. בוגרי כיתה ה' ליוו אותם בחלק מתוכניות הקייטנה, ומטעמנו קיבלו מלווה צמודה במהלך הקייטנה. בשבת הם סעדו במשותף עם ילדי כיתה ה'.
ילדי קייטנת אילן באים ממוסד "און" בבת ים ומגיעים מישובים שונים. השנה החלפנו מוסד, כי אחרי שנתיים עם אותם הילדים הייתה הרגשה שמיצינו את ההפתעות והחידושים. 12 הילדים היו ברמות נכות שונות. אחדים מהם נזקקו לטיפול מאוד איטנסיבי. הצטרפו אליהם בנות מיישובי יש"ע העובדות במשך השנה בהתנדבות עם הילדים. בנות נהדרות. מטעם יבנה היו 2-3 חברות שעבדו בכך והיוד"ים ויודאל"פים שהשתחררו חלקית מהעבודה, אך רוב עבודתם נעשתה אחרי שעות העבודה. הם היו ממש סחוטים, אבל עבדו בלי חשבון ועם הלב והנשמה. בסך הכול זאת חוויה חזקה לכל השותפים לה.
שלושת הבנות החרשות אילמות שנמצאות כאן עם מדריכה הגיעו מטעם ארגון אורתודוכסי –ציוני המסייע לקבוצת 'יחד' (מוגבלי יכולת שהיו אצלנו בעבר) וללקויי שמיעה. מלכתחילה היו אמורים לבוא ששה בנים בחורף, אך ההורים ירדו מהעניין מ"סיבות בטחוניות" אחרי הטבח בחברון. במקומן הגיעה הקבוצונת במועד הנוכחי. המדריכה שרה היא עולה חדשה בעצמה, שעלתה מטעמים ציוניים והתמחתה בנושא החרשות כי "זה התחום הנחוץ ביותר בארץ במסגרת החינוך המיוחד" היום היא מתרגמת בוירטואוזיות מעברית מדוברת לאנגלית של ידיים.
הצורך של הקבוצה הזאת בביקור בארץ נובע מכך שהם לומדים בדרך כלל בבתי ספר כלליים לחרשים אילמים , ומאוד מנותקים חברתית מיהודים בני גילם. המיסיון הנוצרי מעניק לאוכלוסייה זו תמיכה אירגונית וחברתית מסיבית, והתוצאה היא אחוז גבוה מאוד של נישואי תערובת בקרבם. כאן הם נפגשים עם צעירים אחרים במצבם ומתנסים לראשונה בחייהם בסוג מסוים של עצמאות. הם זקוקים לתמיכה צמודה בהכרות עם הארץ, כי אין להם אפשרות לטלפן ולתקשר בסידורים השונים. פה הבנות מרוצות בעבודה, ויש להן יותר חברה ממה שהן רגילות לה. הן התקבלו בזרועות פתוחות, בעיקר ע"י החבר'ה הנחמדים מהאקס-אולפן שנשארו כאן כמתנדבים. כתוצאה מהביקור פה, שתיים משלושת הבנות נחושות בדעתן לגור בארץ.
הברזילאים מימין אורד, 26 במספר בגילאים 15-18, הגיעו לכאן לשבועיים. שנת הלימודים שלהם צמודה ללוח של ברזיל. בחופש הגדול שם(אצלנו בחורף) רובם נוסעים הביתה והנשארים בארץ מגיעים אלינו. כעת, בקיץ כל הקבוצה פה. לא קל למצוא לכולם עבודה ולהשביע את רצונם, ומבחינתנו שוב נדרש ליווי צמוד. עבודתם כאן מאפשרת להם לקבל דמי כיס שנחוצים להם מאוד .
ומה עוד?
נענינו לפנייה לשמש אכסניה לכ15נערים ונערות מקריית ארבע
גם קבוצה של בנ"ע מאנגליה, 40 איש, מגיעה אלינו לסוף שבוע במסגרת תכנית של חודש שהייה בארץ. המגורים הם בבניין האולפן, והתוכנית החינוכית באחריותנו, וכבעבר, הממונה הוא משולם שבט. הם ביקשו לעבוד פה יום אחד אבל זה לא מסתדר. מגיעות אלינו פניות רבות מהקיבוץ הדתי לקבל קבוצות. נענינו השנה לקבוצה האנגלית ולעוד קבוצה מצרפת שביטלה את בואה ברגע האחרון.
צפויה מר"ח אלול קייטנת כפר חרוב, כמענה לקייטנה שלנו שהתארחה אצלם.
וקייטנה נוספת מבית רימון. לשתיהן אנו משמשים אכסניה. עוד באלול יגיעו אלינו ל3-4 ימים כ-30 חברה לסמינר הכנה לשל" ף (שמיניות לערי פיתוח) השאיפה שלהם ושלנו היא לשלב אותם באופן חלקי בעבודה. ביה"ס יאפשר להם שימוש בכיתות לצורך הסמינר עצמו.
וכל ההמון הזה הוא רק חלק קטן מהבקשות שקיבלנו. לנוכח המאמץ האירגוני והצורך בליווי כל אחת מן הקבוצות דחינו לא מעט בקשות. יישר כוח לכול אלה שעובדים קשה מאוד, כדי שהאירוחים האלה ייראו כל כך קלים לביצוע.
|
|
|
|
