על חתונות דאז
משה תשבי , החתן הראשון ברודגס, מספר:
החתונות באותם ימים היו קטנות וצנועות ביותר. אצלנו כמעט ולא באו אורחים.
החברים עצמם לא ידעו שתהיה חתונה, עד שרות בית אריה חילקה חולצות לבנות ומכנסיים נקיים לכל הבנים.
הכלה לבשה חולצה לבנה וחצאית כחולה כמיטב המסורת החלוצית.
טבעת באותם ימים לא היה נהוג לענוד תכשיטים. טבעת הנישואים הייתה טבעת ברזל. רק מאוחר יותר קנינו טבעת אמתית
תפריט-לא זוכר, אבל היו רק שלושה שולחנות.
ירח דבש-קיבלנו סכום סמלי של שלוש לירות
(דויד בית אריה בכלל לא הבין בשביל מה צריך כסף)
דיור-בלילה הראשון במשק חזרנו כל אחד לחדרו, כי לא היה חדר זוגי בשבילנו. למחרת נסענו לירושלים ואחרי שחזרנו הקמנו את האוהל שבו גרנו.
(משה מציין שכאשר עברו מרודגס ליבנה היו כבר קרוב ל100 ילדים)
הדסה בוכאסטר ושולמית בר שלום היו הכלות הראשונות שהתחתנו ביבנה.
הדסה מספרת
התחתנו שני זוגות באותו יום כדי לחסוך.
הכלות לבשו שמלות בצבע בייז' בהיר כי השמלה שימשה אחר כך כשמלת שבת. הכלות בימים ההם לבשו שמלות חדשות, אך לא "שמלות כלה" מסורתיות.
התפריט- האורחים קיבלו עוף, החברים –קציצה (או חצי)
הסעה- האורחים הגיעו לגן יבנה באוטובוס, ומשם לקיבוץ בעגלה עם סוסים.
הדסה מציינת שהחתונות היו שקטות, כמיטב המסורת היקית.
דיור-קיבלנו בית קש. , ותוך זמן קצר הגיע הגשם הראשון התחתנו באלול
ונאלצנו לחפש מגורים אחרים. גרנו אחר כך בליפט ובשלב מסוים עברנו לצריף שהיה עוד בבניה, העיקר שהיה גג.
מרים שליסלברג 9/7/94 |
|
|
|
