|
בשנת תש"ד יצאה חוברת קטנה, 66 חצאי עמודים, שכתב משה קרונה בשם
"מרודגס עד יבנה". זהו מעט המחזיק את המרובה.
החיבור פותח במילים:
"יירשם
הדבר לזיכרון. בימי מלחמת העולם השנייה, כשעלו להבות אש על שמי אירופה וזעקת
השבר נשמעה בעולם כולו וביתר יחוד במשכנות העוני של ישראל, פנו חלוצי התורה
והעבודה בארץ ישראל לכונן ישוב דתי עובד על אדמת יבנה ההיסטורית. אותה
שעה, מר חשוון תש"א, הייתה רבת חרדות ואימים לישוב העברי בארץ ישראל.
הונף הגרזן על קבוצי ישראל בגלות אירופה...".
פסקת הסיום של
החוברת, חגיגית וגם תובענית :
"במלאת
עשרים שנה להיווסדה של הכשרת הבח"ד בגרמניה, מסכמת קבוצת רודגס את שנת
הארבע עשרה לקיומה בארץ ישראל.
היא רשאית
להיות גאה על הישגיה בעבר ועל מעמדה בהווה. היא שרתה את היהדות ואת ארץ ישראל
החדשה שרות חלוצי נאמן. היא נתנה כיוון לאלפי צעירים בישראל והפכה אותם לבני
חורין אמיתיים. היא זקפה את גוום והעשירה את נשמתם.
אולם לא עת היא להתגאות. הדרך
החלוצית עוד לא נסתיימה. להפך: הביסוס המשקי של הקבוצה יאפשר לה למלא תפקידים
נוספים. הקבוצה דרוכה לקראת העתיד. היא רוצה להשתלב במעגל המאמצים הלאומיים
והתנועתיים של הפועל המזרחי – לקלוט עליות, להראות דרך לצעירים, לשמש דוגמא.
דרוכה ומתוחה עומדת הקבוצה וצופה
אל פני העתיד !".
|
