באמריקה – פציפסט, בישראל – לוחם
מיטץ': אני אספר את הסיפור שלי לגבי הנושא הזה. שנות השישים באמריקה היו שנים מאד מאד מיוחדות. אני הייתי בין הפעילים נגד המלחמה בוייטנאם. אני הייתי מאד מאד מאד מעורה בנושא הזה בהתחלה בארגון הסטודנטים נגד המלחמה. וכל הנושא של העלייה שלי היה באמת בבעיה גדולה. הגרעין בעצם היה צריך לעלות ב- 1967. ב- 1967, אם אתם זוכרים, הייתה הגרלה לגבי הגיוס לצבא האמריקאי בגלל המלחמה בוייטנאם. לקחו את כל 365 ימי השנה, שמו אותם בכדורים, והייתה חגיגה גדולה, כמו שהאמריקאים עושים, עם בלונים. הוציאו תאריך אחרי תאריך עד שהם קיבלו מספיק חיילים. לא משנה, זה היה הרעיון. אז ב- 1967 אני בכל אופן הייתי מועמד, תאריך הלידה שלי באמת עלה מספר 300 ומשהו, וידעתי שאם הגרעין באמת יעלה...
אלכס: תלוי מה היה המספר?
מיטץ': לכל אחד יש מספר, אבל אני היה לי מספר 360 או משהו כזה. היה ברור שלא יגייסו אותי. אז מייקל ומתי התארסו ואז ניסו להעביר את העלייה ל- 1968. הפירוש המיידי היה שצריך לעמוד עוד פעם עוד שנה בסיכון הזה של ההגרלה. אני באמת הייתה לי בעיה גדולה מאד כי אני אז שרפתי את הספח של הצו גיוס שלי, והייתי ממש בתוך כל העסק הזה. מאד מאד התנגדתי לזה אבל היה רוב בגרעין לדחות. רציתי לעלות ולא נתנו לי. מייקל היה מזכיר התנועה ולא נתן לי אישית לבוא אחרי ששת הימים לארץ. הייתי צריך להיות אחראי על הסמינר במחנה קיץ. נתנו דווקא לאלה שלא היה להם קשר או תפקיד כל כך חשוב בתנועה, דווקא לאלה מייקל נתן רשות לבוא אחרי ששת הימים לארץ.
בכל אופן, אני רק קופץ. הסיפור האישי לא כל כך חשוב. אבל ב- 1970 התגייסתי לצה"ל ופתאום מפציפיסט, ולא הייתי פציפיסט, הייתי נגד המלחמה בוייטנאם, לא הייתי פציפיסט. אבל כל הזמן בצבא מ- 1970 עד 1973 זה היה משחק. היה כמו מחנה קיץ בעצם. למרות שהייתי תותחן והבאתי את המשמעות. אני חושב, בכל אופן בשבילי מלחמת יום הכיפורים הייתה האירוע, מכל האירועים, חוץ אולי מהנישואין, אבל מעבר לזה הוא האירוע שבאמת שינה לי את כל החיים. כי ראיתי שלציונות יש משמעות.
|
|
|
|
