סירות קנו
מויש: יש משהו שהשפענו לא רק על הקיבוץ אלא על כל המדינה. תמיד היה לנו עניין של אהבת הארץ. אהבנו לטייל. וגם ב'בני עקיבא', בעיקר ב- Middle West יש להם דבר שהם עושים. כל נחל הכי קטן, אז מישהו פותח איזה שהוא כזאת באסטה והוא מוציא סירות לטיולים. אני הגעתי ארצה ובדיוק התחיל העניין הזה של אבובים, שהיו יורדים בבניאס עם אבובים. ראיתי תמונה ואמרתי: מה אבובים, אפשר לעשות עם קאנו, עם סירות. אמרו: לא, זה בלתי אפשרי. אמרתי: אפשרי. וכאן ביבנה בנינו שתי סירות מפיברגלס. תכננו, בנינו כאן בקיבוץ. הגענו עד לבית ספר שדה חרמון ואמרו שזה לא יעבוד, קחו את זה הביתה. אמרתי: אפילו אם נסחב את זה על הגב אנחנו יורדים. עם קבוצה שלימה של חבר'ה, אתה היית וגם יעקב וכמן היה ואורי אלטמן. אנחנו נכנסנו עם הסירות אל תוך הנחל וזה היה כיף לא נורמאלי. אנחנו עשינו עם הסירות האלה את כל הירדן, כל הנחלים. לא בבת אחת, זה לקח כמה שנים. אבל אפילו צלצלו אלינו מ'נקודת חן' שאנחנו נבוא, כי לא היה מישהו אחר שהיה לו את זה. והיום יש את הרפטינג וכל זה, אנחנו הקדמנו את זה.
|
|
|
|
