כ"ה לגרעין האמריקאי-גרעין נטעים עלומים
ביקשנו לשמוע מכמה מחברי הגרעין משהו על הרגשותיהם ומחשבותיהם על דרכם ועתידם ביבנה. אברהם שטיין הגעתי עם הרבה ערכים ועקרונות אידיאולוגיים-דתיים, וחשבתי לתומי שאלה רעיונות משותפים לכל חברי המשק והקה"ד.
האכזבה הגדולה היא, שבעצם אין מתח רעיוני ואין שום פורום, שום "מועדון" לליבון ובירור שאלות יסוד. איבדנו את האיזון בין הפרגמטיקה מחד והחזון מאידך.
במידה לא קטנה, יבנה תואמת את הערכים שלי בפועל, אבל בסופו של דבר נוכחתי לדעת, בכאב לב, שאנחנו לא נושאים דגלים רעיוניים, אלא אנחנו בסך הכול מה שמכנים בארה"ב-אורח חיים אלטרנטיבי- את זה קשה למכור לדור הבא של צעירים אידיאליסטים.
מרב שליסלברג
אני מאוכזב מהחינוך הדתי של ילדינו. תחושתי היא שאנו לא נותנים להם מספיק כלים להתמודד בעולם המודרני מבחינה דתית. יש להם הרבה שאלות וספקות, ולא נראה לי שיש מישהו שיכול לתת להם תשובות. יש הרבה יותר חשיפה לתרבות שזרה להשקפת העולם שלנו, מאשר הייתה כשאנחנו גדלנו,
ודומני שאנו משתמשים באותם הכלים של אז.
אחרי שפורסמו תוצאות מחקר הבנים בכל הקשור לנושא הדתי, הדבר היחיד ששמעתי מפי חברים היה "לפחות ילדינו דוברים אמת" זה לא מספיק.
כמו כן אני חרד להמשך המפעל הקיבוצי מאחר ובנינו לא חוזרים למשק.
נחמה יהושוע
כיום כשהילדים גדלו אני מרגישה חוסר ביטחון בתור משפחה בתוך המשק-ביכולתנו לחנך את ילדינו לחיי דת. אני אישית מרגישה שאנחנו זקוקים לשינוי משמעותי בחיי הדת בקיבוץ. האירוניה היא שיותר קל לחנך למצוות בחו"ל מאשר אצלנו. ולפי דעתי עלינו לשנות את הגישה שלנו לנושא.
מרלי ריין
אני חושבת שבאנו עם הרצון להשתלב בתוך המשק. לא כקבוצה נפרדת, אלא כחלק אינטגרלי. בגלל זה, למשל, אנחנו לא לא גרים ממש ביחד, אלא "בתפזורת" . זה שבאנו כגרעין מאוד עזר בצעדים הראשונים, אבל אני חושבת שהצלחנו למצוא את מקומנו ולהיקלט בלי להדגיש יותר מידי את המיוחדות שלנו.
מויש וסטרייך
נראה לי שאנחנו לא מספיק נעזרים בכוחות מקצועיים בכל הנוגע לעינינים חברתיים. זה נכון, למשל, לגבי איוש תפקידים במזכירות. מרכז משק צריך קודם ללמוד כלכלה, אך מזכיר פנים או מרכז חינוך לא עוברים הכשרה מקצועית, למרות שלפעמים חייבים להחליט החלטות מרחיקות לכת.
יש חוסר שביעות רצון הן בכמה מקומות עבודה הן בחלק מהשירותים שאנחנו מקבלים או אמורים לקבל. לדעתי, אין גישה מספיק מקצועית לניתוח בעיות כאלה, ולהצעת פתרונות.
נכון שבשנים האחרונות נעשה הרבה, וחלו שיפורים בהרבה תחומים הנוגעים לרווחת הפרט. אך עודני מאוכזב מזה שאנחנו ממשיכים בד"כ לתפקד כמו בעבר, אין מקצועיות בתחום החברתי כמו שיש בתחום הכלכלי. (הכוונה גם שחברים ילכו להתמחות בנושאים אלה, לאו דווקא שניקח יועצים מבחוץ)
שביעות רצונו של הפרט, אושר, לא פחות חשוב משגשוג כלכלי-עושר.
אלכס בקר
אחרי 25 שנה אפשר לומר שנהפכנו ל "יבנאים" בכל המובנים של המושג, למרות שיש פה ושם פסים וכוכבים בליבנו-( על אף שלא היינו חלק אינטגרלי של מה שנקרא " הזרם המרכזי באמריקה" ונשארה השפעה של התרבות האמריקאית אפילו על הצברים שבינינו.
אפשר להשוות אותנו לפיגמליון ולאותו פסל המושפע מדמות הפסל שהוא יצר.
אבל אנחנו כאן! וקשה לומר כיום מי המושפע ומי המשפיע.
אם נהרהר לרגע בשאלה מה היה הגורם המרכזי שהביא אותנו לארץ, לקיבוץ, וליבנה- התשובה תהיה –מחנה מושבה-.החוויות שהיו לנו בתקופת נעורינו במחנות של בני עקיבא השפיעו עלינו עמוקות.
בנוסף לכך שנת הכשרה ביבנה(לרובנו) והקשר החברתי שבינינו, עודדו אותנו להחליט בלשון הימים ההם: קיבוץ-כן. יבנה-כן.
היו התלבטויות והיה ,והיה די קשה להחליט, אבל אנחנו כאן ומרגישים שהטבענו את חותמנו על המקום, והמקום הפך לחלק מאתנו.
לפעמים, בעיקר בשיחות על יד השולחן נזכרים באירועים , באנשים מן העבר, ואתה צריך למשוך בסנטר לרגע ולשאול: האם באמת עברו 25 שנה?
נדמה שזה רק היה אתמול.
ביחד עם כל המשפחה היבנאית הרחבה עברנו הרבה ונתפלל שנזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובעבודה.
|
