6/2/2009
"וגם הנגב עוד יהיה פורח ועוד נדאג שהזקן יהיה שמח"
רשמי מסע – טיול נגב מס' "1" הזקן קרא לנו ובאנו. הילדים עוד ישנו כשאני ואשתי השכמנו קום ועזבנו את הבית. חיכיתי לרגע, חיכיתי לנגב. ואז "ערב לפני" כף רגלי הימנית נקלעה לכאב חד ולמבוי סתום. יציאתי לטיול עמדה בספק. לפתע צף מולי ,ד"ר פורגון (מתן וסטרייך). הד"ר ראה כי כאבי גדול ומיד ניגש לטפל בכף רגלי. הוא לחץ ולחץ, משך אצבע ימינה משך שמאלה ועד הבוקר שבתי לאיתני. נמצאתי כשיר להסתובב במדבר למשך שלושה ימים. ארבעים שנה, לא הייתי שורד. ד"ר פורגון לא ביקש את ידה של אחת מבנותיי, ואני לא חשבתי להציע לו, וגם לא שיחקתי את "החולה המדומה".
גוגל – מלך הדיונה
שמשון גוטליב מסכם קבוצת המטיילים שלנו, טיול מספר "1", היתה מנער ועד זקן. התפלגות נאה של כל שכבות האוכלוסייה. כבר מההתחלה בלט המבוגר וגם הצעיר ברוחו, גוגל. ברגע שכף רגלו של גוגל דרכה במדבר הוא לפתע התמלא רוח שובבות ונעורים, חוסן, נחישות ואהבת הארץ. אפילו המדבר עמד מלכת. הוא סוחב, הוא מוביל, הוא יודע, ואני בטוח שהוא היה שורד במדבר לפחות ארבעים שנה, ועוד היה נשאר לו כוח. ביום השלישי הגענו לדיונה הגדולה, 90 מטר גובהה. שמעתי את אלון המדריך לוחש לגוגל שהדיונה בעיקר שייכת לצעירים, והזקנים יכולים אך לא חייבים לעלות ואם הם בכל זאת עושים זאת, שיעשו זאת בקצב שלהם, כיון שככל שעולים הדופק גם עולה. גוגל התמלא עלבון, עלבון צורב. לקח את מקלו בידו וללא תנופה, כעלם צעיר כבש את פסגת הדיונה בעוד האחרים משתאים נוכח צלליתו המתרחקת. גוגל הוכרז כמלך הדיונה ובעקבותיו עלו עוד רבים והוא ניצב בקודקוד הדיונה וקיבל אותם אחד אחד. צל"ש "נחום" – תקצר היריעה מלספר כיצד חילץ גוגל את משקפיו מעומק המדבר. לאחר שגילה שמשקפיו אינם איתו הוא יצא למסע מרתק בעקבות המשקפיים תוך גילוי אומץ לב, נחישות, יצירתיות יוצאת דופן ודבקות במטרה. ועל כך יש להעניק לו את צל"ש "נחום" (נחום צ'ימבליסטה האחראי על המשקפיים של החברים).
אלון גליל – מלך המדבר
הלכנו שלושה ימים במדבר. הנוף הוא חד גווני, חול וחול. בתוך הנוף הזה מסתתרים לפי העקבות והסיפורים חיים שלמים של חי וצומח. דמותו של אלון מרחפת על פני המדבר. מקלו בידו, שפמו מתבדר ברוח, ועור פניו נצרב באקלים המדבר. הוא לבוש בפליז גם כשחם. לא אוכל ולא שותה במשך כל הטיול, מתאים את עצמו לתנאי המדבר, חי את הטבע. חושיו חדים ועין עקבה או גלל הנסתרים מעיניו.
מה שהכניס חיות לטיול היו סיפוריו של אלון ויש לו כאלה הרבה, על כל עץ, על כל שיח ועל כל חיה. אני חושב שאם הזקן היה פוגש אותו הוא היה טופח לאלון על שכמו, כי אלון הוא משכמו ומעלה בקצה הסקאלה של מלח הארץ.
נפרדים מהנגב
ביום האחרון, התכנסנו לעת ערב לטכס סיום הטיול ב- ח.-ניצנה (השם המלא שמור במערכת). כבר הרגשנו משפחה אחת, ורעות גדולה שרתה בינינו, במיוחד לאחר מסכת הברכות המרגשת. היו מי שהגו את הרעיון לשמור על קשר גם לאחר הטיול ואף היה מי שהרחיק לכת והציע "לעשות שבת" ביחד, לקבוצה יש עוצמה וחזון. יש בה בעלי תפילה, בעלי קריאה, בעלי מוסר, בעלי עניין, מגידי שיעור ומספרי סיפורים, יש בה כמעט את כל הטוב שבעולם.
עלינו על האוטובוס וענן הכבוד, הרעות והאחווה שליווה אותנו החל להתפוגג. המציאות חזקה יותר מכל דמיון. האוטובוס עצר ברמפה, ירדנו, האוטובוס נסע, הכל חוסל תוך מספר דקות ונפרדנו לשלום. איש איש הלך לביתו. למחרת, עם שחר שפשפנו עיניים וחזרנו למציאות, עבודת הבורא, עבודה והשכמת הילדים.
"עוצר ונח על דיונה רק חול וחול וחול
אף פעם לא ראיתי מדבר כזה גדול".
|
