פעולתנו בבן זכאי זה שלושה חודשים שאנחנו פועלים בבן –זכאי וכמובן קצרה מידי התקופה כדי לדבר על הישגים או חוסר הצלחה. אך כדאי לסכם שליש זה של השנה ולרדת לעומקן של הבעיות והקשיים שעומדים לפנינו. אנחנו פועלים שם בשתי קבוצות של שלושה חברים כל אחת. יש לצורת פעולה זאת החיסרון שילדי המושב צריכים להתרגל למספר גדול של מדריכים אבל העדפנו בכל זאת הסדר זה כדי לשתף בפעולתנו חלק ניכר מחברתנו ושלא נראה אותה בתור עבודה פרטית של יחידים. משתפת פעולה אתנו אחת מחניכות הסמינר. קשיים רבים אך לא בלתי צפויים עומדים לפנינו בעבודתנו. אחד הגדולים שבהם הוא הקושי הכספי. אין לנו כל קרן שהיא ואנחנו צריכים להסתמך על הנדבות שנותנת לנו מפעם לפעם המועצה האזורית שאינן תכופות וגדולות מידי. מאז קיום המועדון קיבלנו רק10 ל"י וסכום זה אינו יכול לספק אלא חלק קטן מצרכינו. מקום קיום הפעולות גם הוא מהווה שאלה בפני עצמה. עומדת לרשותנו רק כיתה אחת של ביה"ס והיא צריכה לשמש מועדון לכיתות ג'-ח' . אין באפשרותנו לקשט את הכיתה היות והיא מלאה כתובות של בית הספר, וכן קשה לתת לילדים את ההרגשה שהם באים למועדון ולא לבית הספר. כך גם נשללת מהם האפשרות להרגיש שהם יוצרים מועדון זה ושזה מוסד קבוע לכל השנה ולא רק ל-4 שבועות בשבוע. יש עוד קשיים טכניים קטנים אך הם אינם חשובים ואנחנו מקווים במשך הזמן להתגבר עליהם. עמוקות הרבה יותר הן הבעיות הרוחניות שמתעוררות במשך הזמן. אם בהתחלה באו 45 ילדים, כולל ילדי גן, פחת עתה מספרם ל-30, כי נאסר על הכיתות הנמוכות להוסיף לבוא (מסיבות לימודיות. הם לא עשו שיעורי בית בטענה שאין להם זמן). גיל הילדים הוא מ7-16 ועל כן קשה מאוד למצוא שפה משותפת לכולם. לעתים קרובות ניכר בגדולים שעמום או בקטנים חוסר הבנה. מצאנו פתרון לכך בחלוקת הילדים לשלוש קבוצות, פחות או יותר לפי גיל וכל מדריך אחראי לקבוצה שלו. כך נוצר מצב שבו פועלות 3 קבוצות בפעילויות שונות בכתה אחת. אך בעיה אחרת הרבה יותר גדולה מתדפקת על דלתנו. עד עכשיו לא חשבנו הרבה על הכנת התוכניות לפעולות, ריקודים, שירה, משחקים וסיפור היוו חומר שסיפק אותנו ואותם אבל אין באפשרותנו להמשיך כך לאורך ימים אחרת נמאס גם אנחנו וגם הם בכל המועדון. אנחנו מוכרחים למצוא מטרה שאליה נצעד, ודרך שבה נכוון את ילדי המושב. לכאורה דבר פשוט: תנועת בני עקיבא שאנחנו אולי יותר מידי מזלזלים בה, יכולה להיות הפתרון הטוב ביותר, אבל כאן מתערבים גורמים טכניים וכספיים שאינם מובנים לנו כל צרכנו (הפעולה מתקיימת בביה"ס ומטעם משרד החינוך ואין המשרד מסכים שתהיה זאת פעולה מפלגתית) אין , כמובן , ביכולתנו להכניס את הילדים לבני עקיבא ולהגיד להם להסתיר זאת מעיני המפקח שעומד לבוא. אין בכך גם חינוך טוב ביותר. אנחנו כן יכולים לנטוע בהם את שאיפות ב"ע בלי לפרש בשמה. רק נצטרך לוותר על הסמל וההמנון ולשלול מהם את ההרגשה שהם בתנועה גדולה של הנוער הארץ ישראלי ולא סתם קבוצת ילדים בתוך מושב עולים חדשים. דבר זה דחוף עד מאוד כי חלק מהילדים יגמור בשנה הבאה את הלימודים ובוודאי ייכנסו מהר לגדנ"ע ומשם לצבא. מוזר הדבר שאחרי כל הקריאות והשיחות ששמענו מבני עקיבא לפעול ביישובי עולים אין אנחנו מקבלים מהם אלא את החוברות למדריכים, שאין לעת עתה באפשרותנו להשתמש בהן. לעומת כל הקשיים האלה עומד הסיפוק העצום שעבודתנו מעוררת בנו. הילדים ששים ושמחים לקראת ימי המועדון, ורבים מהם שואלים: למה רק פעמיים בשבוע מועדון. כל יום צריך מועדון....על אף שהזהירונו על קשיי ההשתלטות על הילדים המשמעת היא די חזקה ועוד לא גרמה לנו לקשיים רציניים . כל מי שעבר פעם במושב ראה עד כמה המקום חסר חיים ושומם וממש מרענן לשמוע את קריאות הילדים למראה הטנדר שלנו. גם עם ההורים התקשרנו במסיבת חנוכה שחגגנו שם ובביקוריהם התכופים במועדון. נקווה שסקירה זו תעורר את בעלי הכוח והכסף לעזור לנו להתגבר על קשיינו ושיעזרו לנו גם בהכנות לקראת השוק שבדעתנו לקיים בפורים ושעל אף שאנחנו מקדישים לו כל רגע פנאי להכנת מתנות לא נוכל לקיימו בשום פנים בלי עזרה כספית ובלי רצונם הטוב של כל החברים.
מרים רוזמן 16/2/1955 כ"ד בשבט תשט"ו
|
|
|