מדברי חברים
לדבריו של מו (משה אונא) בעניין הנוער:
הנחתו היסודית של מו היא שבקבלנו אלינו את הנוער קיבלנו עלינו תפקיד חינוכי, אבל הרי התפקיד הזה לא כהרי התפקיד החינוכי הכללי שיש לכל קבוצה בכלל בנוגע לחבריה לחנך אותם ליצירת חיים חדשים על יסודות ידועים, כי אם התפקיד הזה פירושו הוא פשוטו כמשמעו: קיבלנו אנשים צעירים בכדי לחנכם.
האם על היסוד הזה הושתת כל המפעל הזה שנקרא עליית הנוער? האם יצרנו לתפקיד הזה מסגרת מתאימה במציאות? מה הם פני הדברים לו היינו קובעים אותם על פי ההנחה הזאת.
קודם כל היינו צריכים להעמיד מדריכים משורותינו שיגשימו את התפקיד החינוכי הזה. שנית היינו צריכים להכניס את הנוער לתוך תוכם של חיינו היום יומיים ובאופן כזה היינו ממלאים תפקיד חינוכי במובנה הרחב של המילה. במקום זה הקימונו לנוער חדר אוכל מיוחד, בחוגים השונים לא שיתפנו את הנוער בכוונה ברורה שאם אחדים מחברי הנוער השתתפו בחוגים, זה היה רק באופן מקרי. חשיבותם של כל הפרטים כאין וכאפס לעומת האווירה שיצרנו מסביב לנוער ושהפרטים האלה הם רק ביטוייה. והאווירה הזאת פירושה היה ועודנו כיום: הנוער הוא גוש לעצמו שמקום הכשרתו המקצועית הוא משקנו, שמקום דירתו הוא במחננו אבל בין הנוער והקיבוץ ולא כלום. והסתירה הזאת, בין התפקיד שקיבלנו עלינו ובין המציאות שהמצאנו היא היא שהשפיעה על אופן השתתפות החברים בשיחה והיא היא שמבארת הרבה תופעות שליליות שאין כאן המקום לעמוד עליהן. תירוצו של מו, שהסתירה הזאת הייתה ??? ומצבנו החברותי-התרבותי אינו משנה את העובדה הקיימת שגמל לנו ??? שונות ומשונות ולא די רק בזה כי אם הבידוד כשלעצמו גם כן לא הצליח. הלא לבסוף נפגש הנוער עם מציאותנו היום יומית ודווקא מזה רצינו להימנע.
מתוך כל זה אני חושב שגישתנו לעצם העניין צריכה להיות אחרת. אין מתפקידנו ליצור כאן "ישיבה חקלאית" כי אם מתפקידנו הוא לתת לנוער את האפשרות לעמוד בעצם החיים, לתת לו להתלבט בשאלותינו ולתת לו להשתתף אתנו ביצירת אותם החיים שאליהם אנו שואפים ומתוך זה ועל ידי כך היו צריכים לקבל את חינוכם ואת הכשרתם לימים הבאים.
המסקנה המעשית הראשונה הייתה צריכה להיות: ביטול המסגרת החיצונית שסגרנו בה את הנוער ושיתופם המלא בחיינו. בטוחני שעל ידי כך עוד לא נתקן את אשר פגמנו אבל זאת תהיה ההתחלה ובזה ניתן ביטוי לשינוי שהשתנה בעמדתנו ועל הייסוד הזה נוכל ליצור את האווירה המתאימה שתאפשר לנו להסיק גם את יתר המסקנות הנובעות ושעוד מוקדם כעת לדבר עליהן.
משה אונא.
יומן המשק, רודגס, 29.11.1935
|
|
|
|
