חלום ליל חורף
קיימת תופעה לה אנחנו עדים אחרי הקמת המדינה הנקראת ירידת המתח החלוצי. עלי להודות שאני מרגיש רווחה מסוימת כשאני שומע ביטוי זה , כי ממנו יוצא שחלוציות , על כל פנים, קיימת. אך נהייה כנים כלפי עצמנו: במה מתבטאת חלוציותנו היום? נדמה לי שאין מעשים מצדנו. מאז הקמת המדינה ועד היום, שאנו ביצענו אותם מרצוננו החופשי בהתחשב בראש וראשונה בצורכי האומה. כל מחשבתנו הייתה נתונה להעלות את רמת החיים שלנו, להרוויח יותר, לחיות חיים יותר נוחים. ריכזנו את כל מחשבתנו על עצמנו באותה האנוכיות המקובלת בחברה שמחוץ לקיבוץ .
כשדנים על בעיית העבודה השכירה על תקציב אישי , על הלנת ילדים או על הצטרפותנו ל"ייצור ופיתוח" אין מחשבתנו מופעלת מלכתחילה בהתחשבותנו באינטרסים לאומיים, אלא משיקולים טכניים או כלכליים גרידא. גישתנו זו נובעת מהכרה שאחרי קום המדינה חלוציות כבר אינה נחוצה. כי בכוחם של ארגונים ומוסדות צבאיים , פוליטיים או כלכליים לבצע את המשימה. גישתנו זאת היא טבעית ואין כל ספק שבמשך הזמן אם נמשיך בדרך הזאת לא נדחה כל דבר מן הדברים שהמוסד הבורגני הרגיל מקבל אותם.
אין על פי רוב לאידאלים דתיים או לאומיים, וייתכן שבעל כורחנו היינו צריכים היום להשלים עם המציאות, אך אפשרות של השלמה כזאת אין להעלותה על הדעת היום בארצנו. אזורים רחבים בנגב , בגליל ובמזרח אינם מיושבים. לא הצבא, לא ארגונים פוליטיים או כלכליים ולא העולים החדשים התיישבו בהם.
בשנים שעברו מהקמת המדינה עד היום הוכח שאין בכוח המוסדות או אישים כלשהם, אפילו בעלי השפעה ובעלי אמצעים גדולים, ליישב בני אדם במקומות שוממים. כל תכנית לבנות את הארץ בלי חלוצים נראית כאשליה מוחלטת.
נוכח המצב הזה עלינו(אם חלוציות עוד חיה בקרבנו) להתנער מן השגרה, המרחיקה אותנו מן האידאלים שצריכים להיות נר לרגלנו, ולתכנן ולבצע התיישבות באותם אזורים שהמדינה תידרש ליישבם.
כשאני אומר "אנחנו" מתכוון אני לכל החברים הצעירים או שאינם כ"כ צעירים, המוכנים להתחיל מחדש חיים חלוציים.
הנשארים בבית ינהלו את המשק במקום בעזרת הנוער, הנח"ל ועובדים שכירים.
כל התכנון של הקבה"ד צריך להיות מושתת על יצירת גרעינים של מתיישבים צעירים שיחוזקו בקום התיישבותם על ידי מספר גדול של חברים בעלי ותק וניסיון מן הקבוצות הקיימות . הדרך בה אנו הולכים היום (גרעינים לחיזוק הקבוצות הוותיקות ) אין בכוחה לסייע לפתרון שאלת האומה , הדורשת מתיישבים באזורים שוממים ואינה פותרת אפילו את בעיית העבודה השכירה , שבעל כורחנו תלך ותגדל.
אם נלך בכיוון הנזכר נתרום לפתרון אחת הבעיות המרכזיות של האומה. העסקת פועלים שכירים תכביד פחות על מצפוננו, כי לא להנאתנו ננצל אותם אלא לצרכי כלל ישראל. ואולי, אם נהיה נאמנים לחלוציות, גם כוח המשיכה והקליטה שלנו תגבר ונקבל תוספת של חברים לקבוצות שלנו.
יוסף הרטום 5/1/1955 י"א בטבת תשט"ו
|
|
|
|
