דברים לסיום האולפן הראשון לעברית יום העצמאות תשכ"ה
המישור החברתי אם נבחן מה הושג באולפן במישור החברתי בקנה המידה שאנו רגילים להשתמש בו לגבי החברה אצלנו, הרי נמצא שההישגים היו דלים. אולם אם נתחשב בכך שהתקבצו ובאו אנשים שלא הכירו איש את רעהו, אנשים מגילים שונים ומארצות שונות, בהם רבים שלא היו חברים בתנועות נוער או באיזה מסגרת חברתית, נמצא שההישגים שהושגו לא היו דלים כל עיקר.
החברים למדו לעזור איש לרעהו, למדו לחיות יחד בחדר (ולגביהם היה זה נושא הטעון לימוד)
וניסו לארגן פעילות תרבותית משלהם. הם גם התקשרו למשק בכלל ולמשפחות המאמצות בפרט, והרגישו אצלנו הרגשה ביתית.
ביחס לעבודה: כאן ההתרשמות שלי באה כתוצאה משיחה עם מרכזי ענפים וחברים, וחושבתני שלא אגזים אם אומר שכולנו הופתענו לטובה. החברים הוכיחו רצון רב ואף יכולת, הם הראו גישה אחראית, ומבחינה זאת תרמו כל מה שיכלו לקבוצה. היו אומנם מקרים בהם חברים נסעו ולא חזרו בזמן ואף היו כאלו ששכחו להודיע לסידור עבודה על נסיעתם, אולם היו אלו מקרים בודדים שלא היו אופייניים ליחס הכללי.
ביחס ללימודים: נושא זה הוא הקרוב לי ביותר ודומני שביחס אליו נחלתי אכזבת מה. דימיתי שאפגוש בציבור אנשים שיעשו את המכסימום כדי ללמוד וינצלו כל רגע פנוי ללימוד השפה, אלא נוכחתי שרצון לימודים דבר אחד, ומאמץ והכנת שיעורים דבר שונה. אין ספק שכולם רצו ללמוד אולם נאלצתי לדרוש הכנת שעורי בית ונאלצתי לעמוד על כך שהשיעורים יתחילו בזמן ושהחברים לא יעדרו מהכיתה ללא סיבה. יש להבין את הדברים לאור העובדה שחלק מהחברים סיימו את בית הספר לפני בואם והתקשו לחזור למסגרת הלימודית , והחלק המבוגר שכבר עבד או למד התקשה גם הוא לחזור למסגרת בה מצא עצמו שוב חניך. אני משוכנעת שהיו יכולים להתקדם יותר בלימוד השפה לו היו משקיעים קצת יותר מאמץ.
שעות יפות היו השעות בהן עברנו בקצרה על תולדות הציונות, מטרותיה ומקומה כיום. הייתי עדה לוויכוחים רציניים על הציונות. האם אפשר להיות ציוני טוב בחו"ל? מה הקשר בין ישראל לתפוצות?
שוחחנו רבות על יהדות רוסיה ועל היהודים הנמצאים מאחורי מסך הברזל
(החברים שבאו מרומניה סיפרו לנו על היהודים בארץ הולדתם) , בקיצור: הייתה לי זאת הזדמנות ראשונה לשוחח על נושא הציונות ללא מרכאות ובזכותם אדע לכבד נושא זה.
מה אפשר ללמוד מאולפן זה ביחס לאולפנים הבאים?
אם הקבוצה תחליט לקבל כל שנה שני מחזורים יהיה עליה לדאוג למבנים מתקבלים על הדעת (דומני שדברים ברוח כזאת סיכמו באסיפה) .
העזובה בבתי האולפן נבעה בעיקר מחוסר מקום ומצפיפות.
יש להשתדל לקבל חברים משכבת גיל קרובה ככל האפשר(באולפן היו חברים מגיל 17-26) כך הגיבוש החברתי יהיה טבעי יותר וקל יותר.
על המוסדות המפנים את החברים אלינו לוודא כי החברים יישארו בקבוצה כל זמן האולפן. באולפן זה עזבו כשליש חברים את האולפן לפני מועד הפיזור.
הדבר מפריע מאוד לסידור עבודה ואף לחיי חברה תקינים. כיום אנו עדים לכך שמספר גדול יחסית של חברי אולפן נשאר לתקופה בלתי ידועה אצלנו, אחרי מועד הפיזור.
על הקבוצה לדאוג לסדרם במקומות העבודה הקבועים. ובמידת האפשר לפי רצונם. כמו כן לתת להם את כל המגיע להם מבחינת תקציבים. (כמה שידוע לי טרם נמסר להם שהם זכאים לחלק מתקציב הלבשה וכו')
לדעתי , הבעיה הרצינית לגביהם היא הבעיה החברתית. אנו יודעים שקליטת בודדים נכשלה אצלנו, אולם לפנינו גוף הרוצה להיקלט, והעובדה שהם מהווים קבוצה קטנה בפני עצמה מקלה על קליטתם. לכן כדאי וכדאי לנסות ולקלוט חברים אלה. בתוך הקבוצה שנשארה ישנם חברים שיוסיפו לנו הרבה אם יישארו.
לסיכום: יש לאחל לאילה ומייק שיטפלו במחזור הבא, בהצלחה!
יפה הרטום
יום העצמאות תשכ"ה
. ................................................................. .... . . . . . . . . . . ..................................................................................................................................................................
דברים לסיום האולפן הראשון לעברית יום העצמאות תשכ"ה
המישור החברתי אם נבחן מה הושג באולפן במישור החברתי בקנה המידה שאנו רגילים להשתמש בו לגבי החברה אצלנו, הרי נמצא שההישגים היו דלים. אולם אם נתחשב בכך שהתקבצו ובאו אנשים שלא הכירו איש את רעהו, אנשים מגילים שונים ומארצות שונות, בהם רבים שלא היו חברים בתנועות נוער או באיזה מסגרת חברתית, נמצא שההישגים שהושגו לא היו דלים כל עיקר.
החברים למדו לעזור איש לרעהו, למדו לחיות יחד בחדר (ולגביהם היה זה נושא הטעון לימוד)
וניסו לארגן פעילות תרבותית משלהם. הם גם התקשרו למשק בכלל ולמשפחות המאמצות בפרט, והרגישו אצלנו הרגשה ביתית.
ביחס לעבודה: כאן ההתרשמות שלי באה כתוצאה משיחה עם מרכזי ענפים וחברים, וחושבתני שלא אגזים אם אומר שכולנו הופתענו לטובה. החברים הוכיחו רצון רב ואף יכולת, הם הראו גישה אחראית, ומבחינה זאת תרמו כל מה שיכלו לקבוצה. היו אומנם מקרים בהם חברים נסעו ולא חזרו בזמן ואף היו כאלו ששכחו להודיע לסידור עבודה על נסיעתם, אולם היו אלו מקרים בודדים שלא היו אופייניים ליחס הכללי.
ביחס ללימודים: נושא זה הוא הקרוב לי ביותר ודומני שביחס אליו נחלתי אכזבת מה. דימיתי שאפגוש בציבור אנשים שיעשו את המכסימום כדי ללמוד וינצלו כל רגע פנוי ללימוד השפה, אלא נוכחתי שרצון לימודים דבר אחד, ומאמץ והכנת שיעורים דבר שונה. אין ספק שכולם רצו ללמוד אולם נאלצתי לדרוש הכנת שעורי בית ונאלצתי לעמוד על כך שהשיעורים יתחילו בזמן ושהחברים לא יעדרו מהכיתה ללא סיבה. יש להבין את הדברים לאור העובדה שחלק מהחברים סיימו את בית הספר לפני בואם והתקשו לחזור למסגרת הלימודית , והחלק המבוגר שכבר עבד או למד התקשה גם הוא לחזור למסגרת בה מצא עצמו שוב חניך. אני משוכנעת שהיו יכולים להתקדם יותר בלימוד השפה לו היו משקיעים קצת יותר מאמץ.
שעות יפות היו השעות בהן עברנו בקצרה על תולדות הציונות, מטרותיה ומקומה כיום. הייתי עדה לוויכוחים רציניים על הציונות. האם אפשר להיות ציוני טוב בחו"ל? מה הקשר בין ישראל לתפוצות?
שוחחנו רבות על יהדות רוסיה ועל היהודים הנמצאים מאחורי מסך הברזל
(החברים שבאו מרומניה סיפרו לנו על היהודים בארץ הולדתם) , בקיצור: הייתה לי זאת הזדמנות ראשונה לשוחח על נושא הציונות ללא מרכאות ובזכותם אדע לכבד נושא זה.
מה אפשר ללמוד מאולפן זה ביחס לאולפנים הבאים?
אם הקבוצה תחליט לקבל כל שנה שני מחזורים יהיה עליה לדאוג למבנים מתקבלים על הדעת (דומני שדברים ברוח כזאת סיכמו באסיפה) .
העזובה בבתי האולפן נבעה בעיקר מחוסר מקום ומצפיפות.
יש להשתדל לקבל חברים משכבת גיל קרובה ככל האפשר(באולפן היו חברים מגיל 17-26) כך הגיבוש החברתי יהיה טבעי יותר וקל יותר.
על המוסדות המפנים את החברים אלינו לוודא כי החברים יישארו בקבוצה כל זמן האולפן. באולפן זה עזבו כשליש חברים את האולפן לפני מועד הפיזור.
הדבר מפריע מאוד לסידור עבודה ואף לחיי חברה תקינים. כיום אנו עדים לכך שמספר גדול יחסית של חברי אולפן נשאר לתקופה בלתי ידועה אצלנו, אחרי מועד הפיזור.
על הקבוצה לדאוג לסדרם במקומות העבודה הקבועים. ובמידת האפשר לפי רצונם. כמו כן לתת להם את כל המגיע להם מבחינת תקציבים. (כמה שידוע לי טרם נמסר להם שהם זכאים לחלק מתקציב הלבשה וכו')
לדעתי , הבעיה הרצינית לגביהם היא הבעיה החברתית. אנו יודעים שקליטת בודדים נכשלה אצלנו, אולם לפנינו גוף הרוצה להיקלט, והעובדה שהם מהווים קבוצה קטנה בפני עצמה מקלה על קליטתם. לכן כדאי וכדאי לנסות ולקלוט חברים אלה. בתוך הקבוצה שנשארה ישנם חברים שיוסיפו לנו הרבה אם יישארו.
לסיכום: יש לאחל לאילה ומייק שיטפלו במחזור הבא, בהצלחה!
יפה הרטום
יום העצמאות תשכ"ה
דברים לסיום האולפן הראשון לעברית יום העצמאות תשכ"ה
המישור החברתי אם נבחן מה הושג באולפן במישור החברתי בקנה המידה שאנו רגילים להשתמש בו לגבי החברה אצלנו, הרי נמצא שההישגים היו דלים. אולם אם נתחשב בכך שהתקבצו ובאו אנשים שלא הכירו איש את רעהו, אנשים מגילים שונים ומארצות שונות, בהם רבים שלא היו חברים בתנועות נוער או באיזה מסגרת חברתית, נמצא שההישגים שהושגו לא היו דלים כל עיקר.
החברים למדו לעזור איש לרעהו, למדו לחיות יחד בחדר (ולגביהם היה זה נושא הטעון לימוד)
וניסו לארגן פעילות תרבותית משלהם. הם גם התקשרו למשק בכלל ולמשפחות המאמצות בפרט, והרגישו אצלנו הרגשה ביתית.
ביחס לעבודה: כאן ההתרשמות שלי באה כתוצאה משיחה עם מרכזי ענפים וחברים, וחושבתני שלא אגזים אם אומר שכולנו הופתענו לטובה. החברים הוכיחו רצון רב ואף יכולת, הם הראו גישה אחראית, ומבחינה זאת תרמו כל מה שיכלו לקבוצה. היו אומנם מקרים בהם חברים נסעו ולא חזרו בזמן ואף היו כאלו ששכחו להודיע לסידור עבודה על נסיעתם, אולם היו אלו מקרים בודדים שלא היו אופייניים ליחס הכללי.
ביחס ללימודים: נושא זה הוא הקרוב לי ביותר ודומני שביחס אליו נחלתי אכזבת מה. דימיתי שאפגוש בציבור אנשים שיעשו את המכסימום כדי ללמוד וינצלו כל רגע פנוי ללימוד השפה, אלא נוכחתי שרצון לימודים דבר אחד, ומאמץ והכנת שיעורים דבר שונה. אין ספק שכולם רצו ללמוד אולם נאלצתי לדרוש הכנת שעורי בית ונאלצתי לעמוד על כך שהשיעורים יתחילו בזמן ושהחברים לא יעדרו מהכיתה ללא סיבה. יש להבין את הדברים לאור העובדה שחלק מהחברים סיימו את בית הספר לפני בואם והתקשו לחזור למסגרת הלימודית , והחלק המבוגר שכבר עבד או למד התקשה גם הוא לחזור למסגרת בה מצא עצמו שוב חניך. אני משוכנעת שהיו יכולים להתקדם יותר בלימוד השפה לו היו משקיעים קצת יותר מאמץ.
שעות יפות היו השעות בהן עברנו בקצרה על תולדות הציונות, מטרותיה ומקומה כיום. הייתי עדה לוויכוחים רציניים על הציונות. האם אפשר להיות ציוני טוב בחו"ל? מה הקשר בין ישראל לתפוצות?
שוחחנו רבות על יהדות רוסיה ועל היהודים הנמצאים מאחורי מסך הברזל
(החברים שבאו מרומניה סיפרו לנו על היהודים בארץ הולדתם) , בקיצור: הייתה לי זאת הזדמנות ראשונה לשוחח על נושא הציונות ללא מרכאות ובזכותם אדע לכבד נושא זה.
מה אפשר ללמוד מאולפן זה ביחס לאולפנים הבאים?
אם הקבוצה תחליט לקבל כל שנה שני מחזורים יהיה עליה לדאוג למבנים מתקבלים על הדעת (דומני שדברים ברוח כזאת סיכמו באסיפה) .
העזובה בבתי האולפן נבעה בעיקר מחוסר מקום ומצפיפות.
יש להשתדל לקבל חברים משכבת גיל קרובה ככל האפשר(באולפן היו חברים מגיל 17-26) כך הגיבוש החברתי יהיה טבעי יותר וקל יותר.
על המוסדות המפנים את החברים אלינו לוודא כי החברים יישארו בקבוצה כל זמן האולפן. באולפן זה עזבו כשליש חברים את האולפן לפני מועד הפיזור.
הדבר מפריע מאוד לסידור עבודה ואף לחיי חברה תקינים. כיום אנו עדים לכך שמספר גדול יחסית של חברי אולפן נשאר לתקופה בלתי ידועה אצלנו, אחרי מועד הפיזור.
על הקבוצה לדאוג לסדרם במקומות העבודה הקבועים. ובמידת האפשר לפי רצונם. כמו כן לתת להם את כל המגיע להם מבחינת תקציבים. (כמה שידוע לי טרם נמסר להם שהם זכאים לחלק מתקציב הלבשה וכו')
לדעתי , הבעיה הרצינית לגביהם היא הבעיה החברתית. אנו יודעים שקליטת בודדים נכשלה אצלנו, אולם לפנינו גוף הרוצה להיקלט, והעובדה שהם מהווים קבוצה קטנה בפני
|
